אני אוהב בירות במהדורות מיוחדות, כבר אמרתי את זה. אז לכבודי, ולכבוד כל שאר חובבי הבירה בארץ פנו לפני מספר חודשים מפיקי תערוכת Beers 2012 למבשלות הבוטיק בארץ וביקשו מהן לבשל בירה מיוחדת לתערוכה. חלקן בישלו בירות חורפיות, חלקן נסיוניות וחלקן הכינו בכלל סיידר. השבוע הוזמנתי, יחד עם בלוגרים ועיתונאים נוספים לטעימה ראשונית.

טעמנו תשע בירות ושני סיידרים (לא בסדר הזה), אני אציין רק את אלה שהכי אהבתי. את כולם, כולל אחרות שלא הספיקו להגיע לטעימה המקדימה תוכלו לטעום בתערוכה. לצורך האירוע ביקשו המפיקים מהמבשלים לשלוח מספר בקבוקים לטעימה המוקדמת. מכיוון שחלק מהבירות ימזגו מחביות בלבד וחלק לא השלימו את הביקבוק, זכינו לראות גם בקבוקים לא ממותגים, עם מדבקות בכתב יד או ללא כיתוב כלל, דבר שהמחיש בצורה הכי ברורה את היחוד של הבישול המיוחד והטעימה המקדימה.

Buster's '48 – סיידר תפוחים שמגיע ממבשלת ישרא-איל של דני נילסן ממבשרת ציון. זהו סיידר טבעי, ללא תוספת סוכר, עם 4.8% אלכוהול, מתוק, לא יבש, מרענן מאוד. Buster מסתבר הוא שמו של הכלב של דני.

הדובים/מבשלת העם – Private Label, זה השלב שבו חובבי הכשות בטעימה התחילו להחליף חיוכים. בירה בסגנון IPA (סגנון הבית, נקרא לו, אצל הדובים) עם ריח אשכוליות כשותי נעים ומרירות טובה. 5.6% אלכוהול, בירה שבקלות אפשר לשתות ממנה בקבוק או יותר. הבירה תימזג בדוכן של מבשלת העם, שמאפשרת בעצם לכל אחד ליצור בירה במותג משלו – אם זה עבור מסעדה/בר או אפילו לאירוע מיוחד. קונספט ששווה להרחיב עליו בפוסט נפרד.

שריגים – סדרת עמק האלה – טריפל בלגית. מבשלת שריגים נולדה משיתוף פעולה של שני מבשלים – אוהד אילון (מבשלת עמק האלה) ועופר רונן (מבשלת רונן), כאשר כל מבשל יוציא את הבירות תחת סדרה נפרדת (לפחות ככה זה נראה עכשיו, אולי בקרוב נראה בירות משותפות?). טריפל בלגית במלוא המובן, אלכוהול גבוה (9.2%), מתוקה מאוד עם טעמים וצבע של דבש. מי שאוהב את הסגנון יהנה.

חוץ מבירות בוטיק יהיו בתערוכה גם השקות של בירות מחו"ל, סדנאות ללא תשלום בהנחיית שחר הרץ, אורחים מחו"ל – נציגי המלתתה best maltz ומשווק ברזי בירה. בדומה לשנה שעברה, גם השנה יוכרזו זוכי beer awards בתחום בר הבירה הטוב ביותר.

התערוכה מתקיימת בימים שלישי (לקהל מיקצועי) ורביעי (לקהל הרחב) בשעות 16:00 – 23:00. תבואו צמאים.

תודה לאבי בן עמי, מאיר מזרחי ושחר הרץ על ארגון הטעימה.

התמונות (חלקן) באדיבות "צילום משכר".

לחיים,

דרור.

כשרק התחלתי לגלות את עולם הבירה, גיליתי שמעבר לים יש בירות שאפשר לקנות רק בחלק מהשנה. אם זה רק במשך עונת הקיץ, או בתקופת חג כזה או אחר או אפילו פעם אחת בשנה בלבד. ניסיתי לדמיין איך זה להגיע לסופרמרקט ולא לראות שוב ושוב את אותן הבירות… איזו הפתעה נעימה זו יכולה להיות – למצוא בירה מיוחדת של מבשלה אהובה (שלא לדבר על לשתות אותה ולהשוויץ), הרי בכל אחד מאיתנו חבוי אספן, לא ?

.

פה ושם אפשר היה אפשר למצוא משהו כזה – אני זוכר את טובורג 6% אלכוהול שהופיעה לכבוד יום העצמאות ה 60 (ואח"כ לכבוד ראש השנה) ואת הגולדסטאר המחוזקת עם 6% אלכוהול בכד בירה של ליטר (דרך אגב, איך זה ששתי הבירות היו עם 6% ? תיאום אלכוהול? זה לא אסור לפי החוק?). כל זה שייך לעבר, היום מבשלות הבוטיק הישראליות מביאות לחנויות הבירה (לסופרמרקטים עדיין לא הגענו) בירות עונתיות ומיוחדות בקצב של סצנת בירה אמיתית. הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון.

הדובים קמיקזה – בירת פייל אייל עם כשות יפני בשם סוראצ'י-אייס. עדינה, לא מרה, מזכירה מעט יין לבן. בירה מיוחדת (תרתי משמע). לפי התווית מדובר בהתחלה של סדרת בירות בשם "1 בחודש", בירה מיוחדת כל חודש ? שאפתני ביותר, אבל זה בדיוק מה שבירגיקים היו רוצים. הבירה משווקת כרגע בלעדית על ידי Beer&Beyond.

אלכסנדר גרין – בירת קיץ, שיצאה בתחילת החורף וכבשה את חובבי הכשות. IPA, כמו שכתוב בספרים, אבל מעודנת. ארומה פירותית, מרירות אשכוליתית וסיומת מרה וארוכה.

שפירא ג'קס ווינטר אייל – בירת אייל חזקה. ג'קס הוא ג'ק דניאלס, הוויסקי. הבירה מיושנת עם שבבי עץ שהושרו בויסקי המפורסם. הבירה בושלה במיוחד עבור תערוכת הבירה Beers 2012.

הגליל Pumpkin Ale – בירה מתובלת בדלעת, סגנון אהוב במיוחד בארצות הבירת שם הוא מבושל לכבוד החורף/Halloween. הדעות בדרך כלל חלוקות – או שאתה אוהב את הסגנון או שאתה לא סובל אותו. יהיה מעניין לטעום את הגרסא של הגליל. הבירה בושלה במיוחד עבור תערוכת הבירה Beers 2012.

עוד בירה שתמזג בפעם הראשונה בתערוכת Beers 2012 היא Private Label שמוגדרת כשיתוף פעולה הראשון מסוגו בין מבשלת העם והדובים. איך זה יכול להיות ? שיתוף פעולה ראשון ? הרי הדובים מבשלים במבשלת העם ומדובר באותן נפשות פועלות… רותם בר אילן מסביר: "בתערוכה יהיה דוכן של מבשלת העם (הדובים בחרו הפעם להעדר). החלטנו שאם כך – מבשלת העם צריכה למזוג בירה שלה, אבל למבשלת העם אין בירה שלה. היא יצרן. מכיון שכך, בנינו שיתוף פעולה. הדובים התעקשו כמובן על IPA ומבשלת העם הסכימה אבל ביקשה לעדן אותו מעט. מדובר פה ב-IPA עם כשות גרמני בשם הלרטאו. ממש לא רעיון שיכול להגיע מהדובים… זאת בירה יבשה, מה שמדגיש את המרירות הגבוהה שלה, עם טעמים, ריחות וארומות כשותיות עדינות ונעימות". משחק תפקידים מעניין.

מי שתמיד דאג לבשל בירות עונתיות ומיוחדות ולדעתי צריך לקבל פרס על מפעל חיים הוא דויד כהן ממבשלת ה Dancing Camel. דויד מבשל בירות מיוחדות עבור החגים העיבריים ובכלל. בירת אתרוגים לסוכות, בירת רימונים לראש השנה, בירת גולם בלילות ירח מלא הן חלק מהבירות המיוחדות ולפעמים מוקצנות שלו. אלו זמינות רק במבשלה באירועים מיוחדים.

שימו לב למהדורות המיוחדות, אל תפספסו אותן, הן לא תחזורנה. את כל הבירות שבושלו לתערוכת Beers 2012 תוכלו לטעום כמובן בתערוכה, כל הפרטים באתר בירז.

לחיים,

דרור.

התמונות נלקחו מאתרי המבשלות.

טוב, אז איפה היינו ? כלומר, הייתי ? בפראג, ב U medvídků. אחרי הבאדווייזר באדוואר עברתי לברו-פאב בחלקו הפנימי של הפאב. שתיתי שם את הבירה 1466, לא השנה אלא ה Plato. הצ'כים משתמשים במידת ה Plato –  צפיפות הסוכרים ב wort (הבירה לפני התסיסה) כדי לסמן את אחוז האלכוהול. במבט ראשון זה מבהיל. אבל שלט כזה :

לא צריך להבהיל אתכם. בחישוב גס, כדי לקבל את אחוז האלכוהול, צריך לחלק בשתיים ולחסר קצת יותר מאחוז אחד. לחישוב מדויק תצטרכו נוסחה מורכבת יותר, מחשבון וראש צלול. אני נשאר עם החישוב הגס.

בברו-פאב של U medvídků מבשלים בין היתר את הבירה X33-Beer, שמוצגת שם כבירה החזקה ביותר בעולם. ברור שאלה שטויות לתיירים, אבל היא עדיין חזקה במונחי בירה. אני בחרתי באחת חלשה יותר, 1466. בירה בסגנון פילזנר (פילזנר בוהמי בשמו המלא של הסגנון), עכורה עם ראש קצף לבן ועמיד, מרירות קלה. בירה מהנה מאוד.

כדי להשלים את החוויה התיירותית יש שם גם חנות מזכרות שלא היתה מביישת את טמפו.

פראג היא לא רק פאבים מסורתיים עם 2-3 סוגי בירה, יש גם כמה פורטר & סנסים, אחד מהם הוא מוזיאון הבירה. אין לי מושג למה קראו למקום מוזיאון הבירה (טוב יש לי מושג, מישהו אמר תיירים), זה לא מוזיאון, זה בר נחמד עם הרבה ברזים של בירה מחבית (אולי 20, אולי 30, אני כבר לא זוכר ואין לי זמן לבדוק בגוגל, מישהו מוכן לבדוק לספר לכיתה ?). כשהתכוננתי לנסיעה, קראתי כמה ביקורות ממש לא טובות על המקום, השירות גרוע, המבחר גדול אבל הבירה לא טרייה ועוד.

אז הגענו למוזיאון, החננו את העגלה עם הפעוט הישן בקצה הבר והתחלנו להתלבט. המקום היה ריק, עובדה שחיזקה את דעתי לגבי נכונות הביקורות הגרועות שקראתי. כדי לא לקבל בירה לא טרייה או מקולקלת, החלטתי להיעזר בברמן וביקשתי ממנו שימזוג לי בירה כרצונו, בידיעה שזאת כנראה תהיה כזאת ששותים ממנה מספיק כדי להישאר טרייה. האישה שאיתי חיפשה בירה של בנות, וטעמה כמה בירות פירות צ'כיות שממש לא עשו לה את זה וויתרה. קיבלתי לאגר, אבל לא סתם אלא אוקטוברפסט של מבשלת Ferdinand שהיה טרי וטעים לשתיה בשעת בוקר. משם עברנו לג'ימבורי. הפעוט הבהיר לנו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שהוא חייב לחלץ עצמות. הג'ימבורי היה בתוך קניון Palladium הגדול, הפעוט ואני נכנסנו לג'ימבורי, האישה שאיתי וכרטיס האשראי הלכו להסתובב בקניון.

אחרי הצהריים ביקרנו בבר מדהים וחנות בירה בשם Pivovarsky Dum. בבר שתי קומות, קומה תחתונה משמשת כמסעדה וקומת הכניסה היא בר וחנות בירה. סביב הקירות תלויים מדפים שחביות בירה משמשות להם כעמודים, שולחנות בר גבוהים מעץ שעומדים על חביות שרותכו יחד, מבחר בירות ענק בבקבוקים מסודרים לפני סגנון, והכל מבריק, כמו בית מרקחת. אני אתן לתמונות להסביר.

המקום הוא גם ברו-פאב או כמו שקוראים לזה שם Mini-Pivovar, מיני מבשלה. אני בחרתי לשתות לאגר לא מסונן, לא מפוסטר (מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שזה סגנון מועדף אצלי, ע"ע פעמיים שטוטגארט) בשם Dum Štepán Klasicky Cesky Ležák או פשוט בירה מספר 5.

למחרת הגענו למבשלת מנזר סטרחוב (pivovar strahov), אחרי סצנה שבקלות היתה יכולה להיות חלק מפרק של המרוץ למיליון. אחרי שעה של הליכה, שבה חצינו את גשר קרל ישבנו לנוח באיזה גן של ארמון כלשהו (איזה יופי של פרטים, אה ?) לפעוט נמאס לשבת בעגלה ואנחנו הבנו שהמקום רחוק מדי ברגל, החלטנו לעלות על tram. לא ידענו לאיזה כיוון צריך לנסוע, לא היה את מי לשאול, לא היו לנו כרטיסים, היה קר, הפעוט לא הפסיק לבכות. הגענו לתחנה ובדיוק הגיע tram. עלינו עליו כדי לא לחכות ברוח הקרה לזה שבא אחריו, בלי כרטיסים, וקיווינו שהוא בכיוון הנכון. למזלנו, הוא היה בכיוון הנכון, אף אחד לא בדק אם שילמנו וירדנו בתחנה קרובה מאוד למנזר.

במקום פעלה מבשלה היסטורית החל משנת 1400, עם הפסקות לטובת מלחמות ושאר שמחות. המבשלה הנוכחית שופצה מהיסוד והוקמה מחדש בשנת 2000 עם יכולת בישול של 1000 הקטוליטר בשנה. כל זה נחמד, אני הגעתי לשם כי בדירוג רייטביר יש למבשלה שלוש בירות בעשרת הבירות הטובות ביותר בצ'כיה. ישבנו בחצר הגדולה, השמש יצאה מבין העננים פתאום וחלקנו את משמרת הפעוט שניסה לקרוע את התפריט, להפיל את הצלחות לנשוך את הכסא וחוזר חלילה. הזמנתי את הדונקל (לאגר כהה בסגנון גרמני קלאסי) שהגיעה עם ראש קצף שלא היה מבייש בירת חיטה. אכלנו מנה צמחונית של תפוחי אדמה וגבינת עיזים מטוגנת. אח"כ הזמנתי את ה IPA, שהיתה קרובה יותר למקור האנגלי של הסגנון, עם מרירות נעימה ולא מוקצנת.

קניתי כוס לטובת האוסף, יצאנו באותה דרך שבאנו, כולל tram בחינם וחזרנו למלון.

עד כאן על פראג, נתראה בקרוב.

לחיים,

דרור.

לפראג הגעתי לחופשה, סוג של. השתמשתי בנקודות הנוסע המתמיד וקניתי כרטיס טיסה לאשתי ולי. את שני הבנים הגדולים הצלחנו לאפסן אצל סבתא ואת הקטנצ'יק ארזנו איתנו, אף אחד לא הסכים לשמור על תינוק בן תשעה חודשים. על תינוק לא צריך לשלם בטיסות של אלעל, מצד שני הוא גם לא מקבל מקום ישיבה. אם אתה בר מזל, הוא מקבל עריסה קטנה שמוצמדת לקיר המפריד בין מחלקת העסקים לקופסת הסרדינים שמהווה את שאר המטוס. אם אתה חסר מזל, הוא יושב/שוכב/ישן/בוכה/צורח/אוכל עליך, ולהפך. כך היה בטיסה מתל אביב. השיא מבחינתי היה שהרובוטית עברה ושאלה בחיוך מלאכותי "קפה?" כשאני הייתי עסוק בלמנוע מהפעוט לבצע קפיצת ראש על הנוסעים בשורה מאחוריי. אחרי ארבע שעות וקצת של מאבק, נחתנו בצ'כיה.

הצ'כים הם אלופי העולם בשתיית בירה. המספר המדויק הוא 160 ליטר לנפש בשנה (בישראל - 14 ליטר). כשמבקרים בסופרמרקט או בפאבים מבינים מיד את הסיבה – בצ'כיה בירה זולה יותר ממים. פשוט כך.  רוב ה 160 ליטר האלה הם כמובן בירה בסגנון לאגר, או למעשה פילזנר, אחרי הכל הם אלה שהמציאו את הסגנון שכבש את עולם הבירה. הפילזנר המקורית, פילזנר אורקוואל, בושלה לראשונה בעיר פילזן. היום אפשר לשתות אותה כמעט בכל מקום בעולם, אבל בצ'כיה אפשר לשתות גרסה קרובה יותר לבירה המקורית, גרסה שאינה מפוסטרת. אני בחרתי לשתות במקום הראשון בו מזגו פילזנר אורקוואל בפראג, בפאב U Pinkasů.

Pinkasů הוא יעקב פנקס, ששמע על הבירה חדשה שמצליחה בפילזן והחליט בשנת 1843 להביא אותה לפראג. גם בפראג ההצלחה היתה גדולה, והפאב של פנקס פתוח מאז ועד היום. במקום שתי קומות וחצר, הוא פתוח החל מ 9:00 בבוקר, שעה שבה צ'כים מתחילים לשתות בירה כדי הספיק לגמוא את אותם 160 ליטרים.

חוץ מבירה התפריט מציע גם אוכל צ'כי טיפוסי ושלל מתנות ממותגות, כולל כוסות בירה נדירות ויקרות. הנה כמה תמונות להתרשמות.

כאמור, הפילזנר אורקוואל הנמזגת שם היא גרסה מיוחדת שאינה מפוסטרת. פסטור בירה הוא תהליך שמבצעת מבשלה מסחרית, בין היתר, כדי להאריך את חיי המדף של הבירה, אתם יודעים כדי שהתאריך בפונט הקטן על התווית או הפקק או על צוואר הבקבוק יהיה כמה שניתן בעתיד הרחוק, בדרך זו המבשלה מבטיחה פחות החזרות ושאר בעיות. טכנית, הפסטור מתבצע על ידי חימום הבירה לטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס למספר דקות. את מחיר הפסטור משלמת הבירה, באיבוד חלק מהטעם והאופי. המבשלות הגדולות בצ'כיה יכולות להרשות לעצמן למכור בירה לא מפוסטרת בחלק מהפאבים בגלל כושר השתיה של הצ'כים ובגלל הלוגיסטיקה הפשוטה יחסית של הבאת הבירה לפאב. בירה לא מפוסטרת זמינה כמובן רק לפאבים שמוזגים כמויות גדולות.

פאב נוסף שמוזג בירה צ'כית מפורסמת ולא מפוסטרת הוא U medvídků, רק שכאן הבירה היא באדווייזר באדוואר. אל תתבלבלו עם באדווייזר האמריקאית, כאן מדובר בבירה ולא במשקה תפל עם תקציב פרסום בסדר גודל של התל"ג של ישראל. המבשלה הצ'כית והאמריקאית מנהלות בניהם קרב משפטי אין סופי על זכות השימוש בשם באדווייזר, אני אשאיר אתכם לחפש עוד על הנושא בגוגל, אני פה כדי לכתוב על בירה.

חוץ מזה שהיא לא מפוסטרת, הבירה כאן לא מגיעה בחביות של 20-30 ליטר כמו בפאב סטנדרטי, אלא מוזרמות ממכלית לתוך מכלים גדולים, שם היא נשמרת בקירור ומוזרמת לברזים. השיטה הזאת נקראת tankovna. וככה זה נראה:

סיימתי את הבירה, שהיתה קרה, טרייה וטעימה, הסתובבתי וגיליתי שהמקום הוא הרבה מעבר לפאב. היו שם מסעדה, ברופאב נפרד עם הבירה החזקה ביותר בצ'כיה, חנות מזכרות ואפילו מלון שלושה כוכבים… עברתי לברו-פאב לנסות את הבירה, אבל את זה נשאיר לפוסט הבא.

בישראל אין אפשרות לשתות גולדסטאר (או בירה אחרת של המבשלות הגדולות) לא מפוסטרת, למרות ששמעתי ממקור ראשון שזו בירה אחרת לגמרי. מי יודע אולי יבוא יום ונוכל. עד אז, חפשו את בירות הבוטיק – רובן לא מפוסטרות.

לחיים,

דרור.

היום נערך שלב השיפוט של תחרות הבירה הבינלאומית הראשונה בישראל BIRA2011. אירועי התחרות כוללים כנס וימי סמינרים וסדנאות, שימשכו עד יום רביעי (12.10).

חבר השופטים כלל אנשי בירה מכל הקשת. מומחי בירה מחו"ל (בלגיה, בריטניה, צ'כיה ואוסטריה), אנשי המבשלות הגדולות טמפו וקרלסברג, הברומייסטרים של מבשלות הבוטיק ג'מס, אלכסנדר, שפירא, פאבו ולאפינג בודהא, יואב קובלסקי מפיסטה (מבשלה ביתית), הזוג דבירי ועיתונאים. שגיא קופר, איש המרקקה היומית, עמד בראש חבר השופטים הישראלי.

היום התחיל בשעה 8:30 בבוקר, חולקנו לשלוש ועדות, כל אחד קיבל תג וערכת שופט והתיישב במקום המיועד לו. אחרי טעימת כיול ראשונה שכללה את כל השופטים, כל ועדה התחילה לטעום את הבירות שנקבעו עבורה על ידי המארגנים.

הטעימה היא טעימה עיוורת. בקבוקי הבירה לאורך כל הטעימה מכוסים בשק בד בצבע שחור, הזיהוי נעשה על פי מספר סידורי ותו לא. כמובן שלא נגענו באף בקבוק, הבירה נמזגת על ידי אנשי ההפקה, הם שדואגים להוציא את הבירות לפני הסדר, לפנות את הכוסות של הבירה הקודמת וגם לדאוג שלא נשתכר לחלוטין, בעזרת כיבוד קל.

רשימת הבירות של ועדה 2, בה הייתי חבר, כללה 47 בירות שונות. חלקן אולי נטעמו על ידי הועדות האחרות ואולי לא, אין שום דרך לדעת. השיפוט חולק ל שלושה מקצים, בניהם הפסקה. עבור כל בירה נדרשנו למלא טופס ניקוד שכלל סעיפים על המראה, הארומה והטעם כמובן, במשקלים שאינם זהים, כל ציון רצוי שיכלול הערות אותן משתפים אח"כ עם המבשלה או היבואן.

בין 47 הבירות התחבאו כמה וכמה בירות טובות, אבל היו כמובן גם פחות טובות וממש לא טובות לטעמי. מכיוון שהתחרות פתוחה עבור מבשלות בכל גודל, החל ממבשלות ביתיות ועד למבשלות בינלאומיות, מנעד הבירות היה רחב ודרש תשומת לב מתמדת לפרטים, לא משימה קלה בבירה ה 30… הציונים המזכים במדליה לבירה הן: זהב כפול – מעל 93, זהב – מעל 86 וכסף – מעל 82. חלוקת הפרסים תתבצע מחר (יום שלישי 11.10) בשמונה בערב.

לחיים (אבל לא היום, I'm fed up),

דרור.

בערב האחרון ירד מבול. תחילת אוגוסט, לא להאמין. הטמפרטורה בחוץ היתה 12 מעלות, ישבתי בחדר שבקומה ה 14, צופה על גני טיבולי ומתקני הלונה פארק המוארים בניאון והתלבטתי אם לצאת החוצה. קופנהגן מחכה לי בקצה המעלית, לא לצאת ?

בטח לצאת. בקופנהגן יש כמה וכמה ברים שמתגאים בבירה הכי טובה בעיר. רואים אותם לאורך רחוב הקניות Strøget ובאזור גני טיבולי (האטרקציה המרכזית בעיר – לונה פארק ומתחם מסעדות ומופעים). חלקם ברו-פאבים שמבשלים בירה בינונית וחלקם מציעים מבחר מעולה של קרלסברג.

אני כמובן דילגתי עליהם והלכתי ל Ørsted Ølbar, בר בירות אמיתי עם 13 ברזי בירה (שונים… צריך להוסיף אחרי התמונה הקודמת) ויותר מ 200 סוגי בירות בבקבוקים.

הבר היה חשוך ברובו, תאורת אוירה מינימלית והמון נרות דולקים על בקבוקי בירה ריקים מכוסים בהרים של שעווה. ברקע ג'וי דיויזן, ולא love will tear us apart, אלא אלבום מלא עם כל הדיסטורשן והדכדוך. החזיר אותי בשנייה אחורה, לתיכון. עברתי לאורך הבר, ברז אחרי ברז, והיה לי קשה לבחור – רוב הבירות חזקות, 9,10,11 אחוזי אלכוהול והרבה סגנונות מורכבים ומוזרים. יותר מדי מאלה ואני כבר רואה את ההנגאובר של מחרת, ומחכה לי יום שלם של פגישות… בשלב הזה שאלתי את עצמי (ואם קראתם גם את שני הפוסטים הקודמים על קופנהגן או לפחות ראיתם את התמונות, אולי שאלתם את עצמכם) – מי שותה את כל הבירה המטורפת הזאת ? אם זה IPA משולש עם 11% אלכוהול או בירה מעושנת בשם ashtray (מאפרה) ? לא היתה לי תשובה, אז שאלתי את הברמן. הוא הסביר שדנמרק מדורגת בין 10 המדינות המובילות בעולם בצריכת הבירה השנתית הממוצעת לנפש עם 90 ליטר לשנה (בישראל, לשם השוואה, המספר הוא נמוך בהרבה – 14 ליטר), אז נכון שרובם שותים קרלסברג, אבל זה משאיר מספיק מקום למבשלות המקומיות. חוץ מזה, הוא שאל, שמת לב למזג האוויר בחוץ ? אם זה אוגוסט דמיין את דצמבר.

היה משהו בדבריו. בכל מקרה אני בחרתי להישאר שפוי עם בירת הבית בשם Ørsted HumbleDog, אמבר אייל שמבושלת במיוחד לבר על ידי Amager המקומית. נשארתי שם עם המוזיקה ברקע וזיכרונות מהתיכון, חיכיתי להפוגה בגשם ויצאתי חזרה למלון. זו היתה הבירה האחרונה שלי בנסיעה הזאת, למחרת בערב המראתי חזרה הביתה. בדנמרק, להערכתי, פועלות מספר מבשלות ייחודיות וחדשניות עם פוטנציאל גדול, אני מקווה שכולנו נוכל בעתיד לשתות את הבירה שלהן גם בישראל.

עוד תמונות אפשר לראות באלבום כאן.

לחיים,

דרור.

הערב בדנמרק נמתח על פני הרבה יותר שעות ממה שאנחנו רגילים, השמש נשארת בשמיים עד אחרי 9 ומאפשרת גם לאלה שבילו במשרד עד 5 לספוג קצת אור יום. זה כמובן בקיץ. בחורף, השקיעה מגיעה כבר ב 4 אחרי הצהריים. את שעות הערב למחרת הביקור ב Mikkeler Bar הקדשתי לקניות.

דנמרק היא מולדת הקרלסברג והטובורג. בסופרמרקטים ובחנוית ה seven-eleven שפתוחות 24 שעות (זאת לא בעיית מיתוג?) אפשר למצוא אותן בכל מיני וריאציות – לאגר חזק (Elephant), לאגר חזק מאוד/ליקר מאלט (Master Brew), לאגר לנשים (Tuborg Guld), סדרות ניסיוניות בסגנונות שונים ומשונים (Testøl, הבירה שתקבל הכי הרבה קולות תישאר) ואפילו מים, באמת.

קרלסברג נקראת על שם קרל, בנו של גי'.ק. יעקובסן (J. C. Jacobsen) שיסד את המבשלה בשנת 1847 בקופנהגן. במעבדות המחקר של קרלסברג הצליחו לבודד את השמרים שמשמשים ליצור בירת לאגר (תודות לכך הם זכו לשם Saccharomyces carlsbergensis) ולמעשה עזרו לעולם הבירה ליצר לאגר בקלות ובאיכות טובה יותר. היום קרלסברג היא בירה שמבושלת בכל העולם, כולל כאן אצלנו באשקלון, ולא נחשבת טובה במיוחד (to say the least) אצל חובבי הבירה. לכן, הוחלט בקרלסברג בשנת 2005 , להקים מבשלה קטנה, בתוך מבנה מבשלת האם, ושמה Jacobsen.

Jacobsen ממותגת כבירת איכות, זמינה אך ורק במדינות סקנדינביה ומיוצרת בכמויות קטנות יותר. הבקבוק לא נושא תווית (פרט לצוואר הבקבוק) וכולל תבליט פרופיל של Jacobsen, עם הכיתוב unlimited dedication. הבקבוק משדר איכות וייחודיות, המיתוג עובד. בין הבירות אפשר למצוא פייל אייל, ברואן אייל, אייל מנזרים בלגי, סיזון, בירות חיטה ועוד. אני שתיתי Saaz Blonde, בירה בסגנון בלגי אבל עם כשות צ'כית מסוג saaz שהיתה מוצלחת.

אבל דנמרק זה לא רק קרלסברג, ובשביל להוכיח לכם ולקנות כמה בירת לעצמי, הלכתי לחנות הבירה הטובה ביותר בעיר, ølbutikken – בוטיק הבירה.

נכנסתי לחנות ובמקום על מדפים, רוב הבקבוקים חיכו לי בתוך מקררים. הסיבה פשוטה, אפשר לשבת ולשתות בירה במקום. כמה אנשים עשו את זה ? בזמן שאני הייתי, אפס. לא כל כך אהבתי את העניין. קשה להסביר למה. רוב המקררים היו גם בחלקם ריקים וזה עוד יותר הגביר את התחושה שהמבחר כאן לא מספק. כשהתקרבתי והסתכלתי לתוך המקררים, גיליתי שהם מסודרים לפי סגנון בירה, ולא לפי ארץ מוצא כמו שנהוג ברוב החנויות. מאוד נוח לבחור כך בירה.

למרות שזה לא נראה במבט ראשון, המבחר היה מאוד איכותי. בעיקר בירות מקומיות, של מבשלות כמו Mikkeller, Evil Twin, Beerhere (המבשלות המבטיחות של דנמרק, נקרא להן), Nøgne ø משבדיה ומעט בלגיות. המחירים היו יקרים בהתאם – 207 קורונות דניות (140 שקל חדש) עבור 5 בקבוקים של 330 מ"ל ושקית.

משם הלכתי לקיוסק (kihøskh), הליכה של 10 דקות באזור מגניב ומלא צעירים.

הקיוסק היא חנות מכולת פינתית שמחזיקה כמות גדולה של בירה. מוזיקת Pאנק ברקע, מקרר עמוס בירות מקומיות וחו"ליות שוות. בחוץ שמש קייצית, שולחנות עמוסים בצעירים ופיצרייה צמודה. עם אנרגיה באוויר שקשה להסביר (טוב נו, ומוכרת חמודה), אהבתי את הקיוסק יותר מבוטיק הבירה. מומלץ בחום אם אתם מגיעים לעיר. קניתי שם עוד מספר בירות, כולל עוד כמה של Evil Twin (מסתבר שהמבשל שם הוא אח של Mikkel מ Mikkeller, מסביר קצת את השם), ונפרדתי לשלום.

כדי שלא תחשבו שכל מה שראיתי בדנמרק זה בירה, אני משאיר אתכם עם תמונת נוף אופיינית.

סתם.

לחיים,

דרור.

נ.ב. אם עשיתי לכם חשק לקניות, קנו לעצמכם מתנה לחג, יש כמה הצעות שוות אצל beer & beyond.

פרויקט בדנמרק! אני לא מאמין, אמרתי לעצמי, כל כך הרבה זמן שאני רוצה להגיע לשם. מולדת הקרלסברג והיום המקור של מבשלות בוטיק מעולות, הנה אני בא.

לפי התוכנית המקורית, הייתי אמור להתאכסן בסמוך לאתר הלקוח בעיירת פרוור קטנה בשם Taastrup, מרחק חצי שעת רכבת מקופנהגן. כל הניסיונות שלי למצוא בירות בוטיק באזור לא צלחו. לטוס שש שעות, עם קונקשן, ולא לשתות Mikkeler, זה ממש לטפס על ההר ולא להיכנס לארץ המובטחת (או משהו כזה). אז החלטתי שאת הערב הראשון אני אעשה בקופנהגן. הטיסה נוחתת ב 9 בערב, אם אני אהיה ממש זריז, זה ישאיר לי זמן לבירה ולישון, ולמחרת בבוקר אעבור לשום מקום הזה לשאר השבוע. בפועל עד שיצאתי משדה התעופה היה כבר אחרי 10, המזוודה שלי הופיעה ממש אחרונה על המסוע (אני כבר השלמתי עם העובדה שהיא לא תגיע), מונית למלון, צ'ק אין מהיר, לחדר, חזרה למעלית ולרחוב, 5 דקות הליכה ואני ב Mikkeler Bar!

כתבתי על Mikkeler בעבר, אבל למי שלא מכיר – מדובר במבשלת הבוטיק (Craft Brewary) המוערכת והמפורסמת ביותר בדנמרק. אם תסתכלו על רשימת הבירות הטובות ביותר במדינה, לפי מדרגי ratebeer, תגלו שרובן מגיעות משם. בין הבירות שלה אפשר למצוא stout שמבושל עם פולי קפה מסוג Kopi luwak (אלה שנאכלים על ידי סמורים ואז נאספים מתוך הגללים שהם משאירים), בירה עם 1000 IBU (המרה ביותר בעולם). המבשלה של Mikkeler לא נמצאת בקופנהגן, למעשה היא אפילו לא נמצאת בדנמרק בכלל, יותר מזה, היא לא קיימת. ב Mikkeler מבשלים בירה ב Contract brewing (או כמו שהם מעדיפים לקרוא לשיטה, Gipsy brewing). שזה בדיוק כמו בישול רגיל, אבל עם ציוד של מישהו אחר, תמורת תשלום.

השעה היתה אחרי אחת עשרה, הברמן התריע כבר שנכנסתי שהוא סוגר עוד פחות משעה. הבר די חשוך, שולחנות עץ פשוטים מפוזרים בשני חללים לא גדולים ועל הקיר תלויות מגירות בכל מיני גדלים וגבהים.

נתונים טכניים: בירה – 20 ברזים מחבית, Mikkeler ואחרים. עוד כ 200 בקבוקים. אוכל – נקניקים וחטיפי צ'יפס.

אני שתיתי Mikkeller Vesterbro Pilsner, שהיא לא ממש פילזנר, עם ארומה כשותית הדרית, מאוד מרעננת אחרי היום הארוך שעבר עלי. אחריה Maui Brewing Co. Black Rock Ale, בירה של מבשלה מהוואי (!), בסגנון אייל אמריקאי שחור (American Black Ale, כן יש דבר כזה) לצד צ'יפס משקית. בשלב הזה אמר לי הברמן שהוא צריך לסגור. ביקשתי ממנו לצלם אותי מאחורי הבר למזכרת וחזרתי למלון.

למזלי התוכנית השתנתה, וגם את הימים הבאים ביליתי בעיר. על המקומות הנוספים שביקרתי בהם תוכלו לקרוא בפוסטים הבאים.

לחיים,

דרור.

קצת שקט פה לאחרונה, אבל לא בגלל שלא קורה כלום, נהפוכו נהפוך הוא. מאז הפוסט האחרון הספקתי להיות בהולנד, צ'כיה ודנמרק. אז אם יהיה לי כוח לכתוב על זה, תכף יופיעו פה פוסטים חדשים.

לחיים,

דרור.

הקיץ כאן והשמש מכה בנו ללא רחמים. זה אולי רק אני, אבל בקיץ מול המקרר בבית, הידיים איכשהו מדלגות על הסטאוטים הסמיכים ועל האיילים הכבדים והחזקים. זה לא אומר שהם יחכו שם לנצח, אבל לפעמים פשוט מתחשק לי לשתות בירה קרה, טעימה ולא מתוחכמת. בא לי לאגר (הנה אמרתי את זה).

לפני מספר שבועות, ביקר בארץ קמיל רוז'ק, מנהל איכות היצוא של פילזנר אורקוואל. הוא הגיע כאורח של י.ד.עסקים, כדי לבצע ביקורות איכות בחלק האחרון של מסלול הבירה, שלא נמצא בידי המבשלה, אלא בבר עצמו. אם תחשבו על זה לרגע, מבשלות מוציאות סכומי עתק על מרכיבים איכותיים ועל ביקורת תהליך הבישול על כל שלביו, אבל מרגע שהבירה עוזבת את המבשלה, אין להם שום שליטה על צורת האחסון, ציוד המזיגה וטמפרטורת ההגשה – מאפיינים שמשפיעים מהותית על איכות הבירה וחווית הלקוח.

נפגשנו על פילזנר אורקוואל קרה בגסטרו פאב בתל אביב ושוחחנו על הביקורות שהוא עורך ועל דרך הבדיקה. עניין אותי לדעת אם הן מבוצעות בהפתעה, כדי לגלות באמת את מצב המזיגה בלי שהבר יוכל להתכונן. הוא סיפר שהוא בודק בין היתר את גיל ותוקף החבית, ניקיון צינורות המזיגה, ולבסוף את טמפרטורת הבירה בכוס, מייד אחרי המזיגה. לכל חלק יש המלצות ברורות של עשה ואל תעשה. לשאלתי, סיפר שלפעמים הבדיקות אכן מבוצעות בהפתעה, אבל זה נדיר. הבדיקה לא נערכת כדי למצוא "אשמים" אלא בגדר שירות של המבשלה כדי לעזור לבר. פרט לציוד, על הברמנים לדעת למזוג פילזנר אורקוואל על פי המזיגה הרשמית.

אז מה מיוחד בפילזנר אורקוואל ? זוהי בירת הלאגר הבהירה הראשונה בהיסטוריה. היא יוצרה בצ'כיה (בעיר פילזן) בשנת 1842 ושינתה את עולם הבירה מהקצה אל הקצה. השילוב של המים הרכים של העיר ,סוג כשות מקומי בשם סאאז ושימוש בתסיסה תחתית, יצרו בירה זהובה, צלולה ומעודנת שתפסה את מקומן של הבירות הנפוצות עד אז, האיילים הכהים. היום למעשה קיימות מאות בירות שמחקות את הסגנון (כולל מכבי שלנו). קמיל מספר שבמבשלה עדיין משתמשים במתכון המקורי משנת 1842. התהליך קרוב למקור ככל שניתן - חימום המכלים נעשה על אש פתוחה, ה mashing עדיין כולל מיצוי (decoction) משולש (תהליך שבו חלק מהנוזל ב mash , מוצא לכלי נפרד, מורתח ואז מוחזר) והמרכיבים הם כמובן המקוריים.

אז איך אומרים, היזהרו מחיקויים!

לחיים,

דרור.

נ.ב. קמיל סיפר לי שבמבשלה קיימת גם גירסה לא מפוסטרת של פילזנר אורקוואל. מכיוון שהתוקף של בירה כזאת הוא עד שבועיים, היא זמינה רק בצ'כיה ורק בפאבים מיוחדים. יותר מזה, היא מחולקת לפאבים במכליות – ישירות למערכת מכלים מיוחדת.  אבל על כל זאת ועוד, בפוסט נפרד על ביקור בצ'כיה.