איסור העישון בפאבים: ישפיע או לא? ואיך?

אני לא יודע. באנגליה, בסקוטלנד, באירלנד ובמקומות אחרים, חולל החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים הבדלים גדולים בתמהיל הבליינים ובתמהיל המשקאות שהם צורכים. היום, אומרים ברחבי האי הבריטי, צורכים יותר מיץ וקולה, יין לבן ומשקאות חומים, מאשר בירה. הקהל השתנה ויש עכשיו יותר נשים ושתיינים מתוחכמים יותר. שותים פחות, אבל משקיעים יותר כסף במשקאות, והרווחים לא בהכרח קטנו, בטווח הרחוק.

אצלנו? מעניין אם בכלל יאכפו את החוק הזה, או שהוא יהפוך לבזבוז הזמן שהיה עד עכשיו. האכיפה, חושבני, צריכה לבוא דווקא מהעובדים של הברים והפאבים: זה דבר אחד לעשן – אפילו קופסא ליום - ודבר אחר להיות מעושן במשך לילה ארוך ארוך… אם העובדים ילְחצו ויהיו חלק מזה - זה יעבוד. אם לא, זה לא יעבוד.

בוז'ולה נובו: יין ממש לא ירוק

עכשיו עלה בדעתי, העניין הזה, של הבּוֹנוּבּוֹ, זה ממש לא ידידותי לסביבה.

לפי החוקים הצרפתיים, אסור להוציא את היין מצרפת לפני ה- 8 לחודש נובמבר, כדי להציג אותו להמונים החוגגים והמשתכרים בשעת ה- 00 של ה- 15 לחודש. ואז מה קורה? פתאום, באמצע הלילה, מתחילים להעמיס את היין על מטוסים שיוצאים לכל העולם.

 נחשוב רגע על כל האוירונים האלה, שמתמלאים להם לפתע משטחים על משטחים של יינות, שביננו, הם בינוניים לחלוטין ומטה מזה, מטיסים אותם ומבזבזים שעות על גבי שעות של דלק סילוני משובח (האמת שזה דלק מאוד מזובל, אבל ניחא), מזהימים את הסביבה ומרוקנים את העולם…

ואני שואל: זה חיוני? אי אפשר לבטל את כל העניין הזה?

תמהני.

Š

חנה אגוסטיני, עוזרת לשעבר של רוברט פרקר טוענת שהוא לא לא לגמרי אמין, לא ממש זוכר את היינות שהוא טועם – או אם טעם אותם – מעתיק חלקים מביקורות מצד לצד ולא ממש מעדכן את מה שהוא כותב. את כל זה, וגם את העובדה שהוא מושפע מכיבודים שונים שלהם הוא זוכה, היא כותבת בביוגרפיה חדשה שהיא מוציאה לאור, ושמה Robert Parker, Anatomie d’un Mythe - "רוברט פרקר: אנטומיה של מיתוס".

אגוסטיני עבדה עם פרקר במשך שמונה שנים, וההאשמות שלה, אומרים המקורבים לפרקר, הם תוצאה של פיטוריה או סילוקה מצוותו. כך או אחרת, העניין מעורר עניין רב בצרפת, בעיקר לאור העובדה שהדוגמאות שהגברת מביאה הן לא ממש מחמיאות.

המאמר המלא הופיע בטיימס של לונדון.

אני לא יודע כמה מכם שמו לב, אבל בשנה שעברה הייתה מעין השקה שקטה של סוג יין "חדש"  בבוז'ולה – בוז'ולה נובו רוזה. העניין הזה יצא בעיקר ליפנים, שהם, כידוע, אוכלים הכל, ונמכרו בערך 200,000 בקבוקים. כנראה שהיפנים היו מבסוטים, כי השנה אמרו אנשי בוז'ולזה שהם מתכוונים להגדיל את הייצור ולהביא אותו ל- 350 – 400 בקבוקים.
להגיד שזה נשמע מפתה? אממ. לא ברור. מה שכן ברור, שיש לזה רק סיכוי קטן מאוד להגיע לארץ השנה, כיון שבתוך ים הנובו – אני יודע, משהו כמו חמישים מליון בקבוקים? – ישראל היא שוק מאוד מאוד קטן, ככה שיש סיכוי טוב שלא יפנקו אותנו ביינות החדשים… דומיניק פירון, האיש והקומוניקט (או במילים אחרות – הדובר של בוז'ולה) הודיע שהם ימכרו בצרפת, יפן, ארצות הברית ואירופה.
היין עשוי מאותו ענב שממנו עושים את הבּוֹנוּבו רוזה – יצא לא אחלה, לא? – רק שהיניפיקציה לוקחת קצת יותר.
   אה, ומי שלא זוכר- ההשקה הרשמית של יינות בוז'ולה נובו היא ב- 15 לנובמבר. צפו פגיעה. 

לא רק זאת השאלה…

יש לי בעיה אישית עם תחרויות יין, אני מודה. משום מה אני לא ממש מאמין בהן. למה? לא בגלל שאני לא סומך על אובייקטיביות השופטים, או על נקיון כפי רואי החשבון שבודקים את התוצאות, אלא יותר בגלל התוצאות. או, יותר נכון, לא בגלל התוצאות, אלא בגלל, איך נגדיר את זה: שפע התוצאות.

בחלק גדול מאוד בתחרויות היין, כולל אלה המכובדות יותר בעולם, יש המון רב וסתם הרבה מאוד קטגוריות שבהן אפשר לזכות בדגלים, גביעים, מדליות ופרסים. זה יכול להיות יינן השנה המבטיח, היינן הצעיר, היין הכי טוב באזור קרימוסלוקה (מתחרים שני יינות, אחד מיקב בת של היקב השני), יין בקטגוריית זן זה או קלון אחר. לפני שנתיים זכה אחד מהיינות הישראליים בגביע באחת מתחרויות היין. אמרתי אז שמן הראוי היה להציב אותו ולעמת אותו עם יינות מאזורים גדולים, כדי להבין מהו באמת "שווה". לא כדי להפוך אותו זנב לשועלים סתם, אלא כדי שבאמת יהיה במקום הראוי לו. לדידי, כאשר הוא קיבל פרס על התמודדות מול יינות מזרח אירופאים, זה הפך את הכל לחסר חשיבות לחלוטין. ביקב נעלבו, ומגורם "מתווך" שמעתי אז ש"מה קרה, למה שגיא לא אוהב אותנו? חששו שמא לא עשו לי מספיק "כבוד". זה לא עניין של כבוד, אמרתי אז: זה עניין של דעה, שאדם מביע, מנומקת ולא נקמנית או  "דווקאית".
פה אני חייב לעשות רגע הפסקה ולאמר משהו, מסוג הגילוי הנאות:

(המשך…)

בקצב הזה לא ישארו יצרני ברנדי בעולם, ואני ממש מתחיל להתרגז.

לפני כמה זמן באה דיאג'ו עם משקה בשם שירוק – Chiroc – והודיעה שהעניין הצרפתי הזה הוא וודקה שעשויה מענבים. מיד, כמו בסרט ההוא – הלזפופין - כל הגהנום השתחרר מהכבלים, והתחילה מלחמת עולם חמישית בין יצרניות הוודקה המתורבתות, קרי שוודיה, פולין, פינלנד וכאלה, שדרשו שיקראו לילד בשמו – כלומר ברנדי או לפחות או דה וי, ולא יכערו להם את מדפי הוודקה עם ממזרים מענבים. הצליח להם רק חלקית – עכשיו יש כל מיני סייגים (על הקרב המקורי אפשר לקרוא ב"בקבוק") ועכשיו יש כל מיני יציאות. אבל מה שמעצבן במיוחד הם האמריקאים, שלא רק שלא ממש שמים על מה שהאירופאים החליטו, אלא שהם מראים את הדרך לכל מיני ממזרים אחרים (סליחה על הביטוי). העניין הפך כל כך טריביאלי שאפילו צורפים ותכשיטנים כבר יש להם וודקה משלהם – ראו דוגמת Jacob the Jewler, עם ה- Bocaj וודקה. 80 ומשהו דולר הוא רוצה בשביל הבקבוק המעוצב ומה שיש בתוכו.

אבל יש אלוהים: בדלת האחורית שלהם יקבלו עכשיו האמריקאים וודקה אוסטרלית בשם וודקה בומרנג,שאני מקווה שהיא לפחות שווה את זה שיובילו את הארגזים שלה כל הדרך מה- down under ויזהמו בגלל עוד קצת את האטמוספירה…

אגב, למתעניינים – הוודקה האוסטרלית שייכת לפוסטר'ס, אז יש סיכוי שידחפו אותה גם…