בימים האחרונים, הרשת הישראלית גילתה את המאמר שהתפרסם לאחרונה ב- PNAS (ראשי תיבות של "יומני" האקדמיה האמריקאית למדעים -פרסום מאוד מכובד), בדבר ההשפעה של ידיעת מחיר היין על מרכז העונג במח (סיכום שלו באנגלית – כאן)
חוקרים נתנו לנבדקים לשתות יין, בכל פעם אמרו להם שהיין מחירו יקר או זול (וגם נתנו להם את אותו יין בתמחור שונה), ובדקו, בעוד הנבדקים רובצים להם ב- NMR (מר"י, MRI), איך מגיב המח שלהם.
התוצאה הייתה שאם היין היה יקר, הנבדקים הראו יותר עונג בסקירת המח. יש לי כמה הערות לעניין, כולל זה שלא שותים יין בקש כששוכבים בתוך מכונה שעושה בום-בום-בום, אבל זה החלק הפחות משמעותי. היותר משמעותי בעיני הוא שהדברים יהיו זהים לכל דבר שקשור אצלנו בעונג, לאו דווקא בענייני יין, והעניין הוא עניין שיווקי נטו. מה שכן, הייתי רוצה לראות את תוצאות המחקר אם היו מחברים את אותם נבדקים למערכת, נותנים להם לשתות יין מתוך ידיעה שהם משלמים בשבילו אחר כך.
מה היה אז מראה מרכז העונג במח?
(התפלגות הקמצנות באוכלוסיה היא בערך 16% בזבזנים, 25% קמצנים והשאר נוטים להיות באמצע. זה על פי מבחנים בעל פה, בסגנון של "הגדר את עצמך". היה יכול להיות מאוד מעניין לקחת את המסווגים עצמם ולבחון אז את התגובה לענייני מחיר, יין ותענוגות).
כל הסיכויים שתקבלו מכתב מהועד האולימפי שאוסר עליכם להשתמש בשם שלכם. 
הסיפור הוא פשוט: בארצות הברית – במדינת וושינגטון – יש מקום ששמו Olympic Peninsula. מסתבר שבמקום הזה יש כמה עסקים בינהם יקב. היקב אמנם לא נקרא בשם הזה במקור, אבל לאחר שהמייסד המקורי מת, והיקב עבר לפנינסולה עצמה, הוחלט לשנות את שמו. זה שנים שעסקים באזור – כולל היקב – מקבלים פניות מהועד האולימפי האמריקאי בעניין הזה.
אז ככל הנראה מותר להשתמש בשם, אם מוכרים רק בסביבה המיידית או במדינת וושינגטון. אם מוציאים מהמדינה – אסור. למה? לא ברור. אולי מי שגר בויסקונסין, טקסס או קליפורניה לא מכיר את ה"פנינסולה" ויחשוב שמדובר ביין אולימפי?
שיבושם להם.
כל האמת - בלינק הזה.
והיקב עצמו – כאן.
היום 9.1.2008, ביקרתי במבשלה ברמת הגולן – מבשלת הגולן – בפעם השניה. הפעם הראשונה הייתה אחרי שפתחו, משהו כמו שבועיים אחרי שהתחילו למכור שם בירה, ועכשיו עברה חלפה לה שנה ו…
ארבע בירות, כולל דופל-בוק עם כ- 8% אלכוהול, בירה חיטה, לאגר ומעין אייל בהיר בסגנון גרמני. החיטה הייתה בהחלט המוצלחת מבין כולן, ומוצלחת בפני עצמה. בירה שיכולה להתמודד יפה עם כל בירת חיטה שיש כאן על המדפים. "גליל" – 5.2% – משהו בין הלאגר לבזלת (הדופל בוק) הייתה הפייבוריטית השניה שלי. בדופל היה חסר לי קצת גוף, אם להגיד את האמת.
ממה שהופתעתי היה תזקיק חומחומון שעשוי מ…בירה. היות ואנחנו יודעים שמה שעושים מבירה מזוקקת הוא וויסקי, הרי שהחומחומון הנ"ל הוא בהחלט וויסקי. בן שנה, לא ממש משהו שמציעים למכירה (והוא אכן לא למכירה), או משהו שבמקומות מסורתיים כבר יקראו לו בשם המפורש, אבל בהחלט יש כיוון, וכיוון טעים. מאוד rough, דומיננטי, עם ריחות חזקים של או דה וי צעיר, אבל וויסקי בארץ הקודש.
מה שנשאר עכשיו הוא לשבת ולחכות, לראות מה יצא ממנו בעוד שנתיים – שלוש, ורק לקוות שלא יפזרו יותר מדי דוגמיות טעימה, כך שלא ישאר לי כלום 
.
האוכל גם הוא היה סבבה, בכמויות יפות: ההמבורגר שלי היה עשוי בסדר גמור, לווה בסלט וצ'יפס טרי. פילה פורל צלוי/מטוגן (פרפר) גם הוא נראה היה מעורר תאבון, וקדרת עוף (מלווה באורז) בהחלט הייתה מנה יפה לשעת צהריים. מחירים – הס מלהזכיר, אבל 100 ש"ח לאדם יעשו אתכם מאושרים שם מאוד.
שווה גיחה אם אתם בסביבה ורוצים לצאת מאושרים ושמחים בלי חור בכיס. בהחלט.
