אחח, מדי פעם בא משהו שמעמיד את כל מה שאנחנו עושים כאן בארץ, באור הנכון שלו: האור הקטן. אין לנו, אין לנו פשוט המשאבים (ואולי גם הצרוך) בשביל פרוייקטים מהסוג הזה, כמו  של Nic's של בוורלי הילס.

חוץ מזה שלבנאדם יש מקדש קטן שמוקדש כולו לדין מרטין, ותפריט מדהים של מרטיני'ס בכל צורה וסגנון אפשרי – ואני מניח שגם טעם – יש לו גם walk in vodka room. או יותר נכון - vodka box.

לאיש יש "פשוט" חדר קרור מוקף זכוכית, שמוחזק באפס מעלות, ובו וודקות מכל המדינות והמקומות אליהן הוא הגיע (ויש בהן ובהם וודקות). הרעיון הכללי הוא שלובשים מעיל – שמקבלים במקום – מתישבים, בוחרים מה שרוצים ונהנים מהאווירה הכללית סביב הבוצ'רס בלוק בחדר, ויוצאים החוצה, ללאונג'.

הבנות מקבלות מעילי "פרוות נמר", והגברים מצוידים במעילי פרווה שחורים…

רעיונות לישראל?

מרתף ערק מקורר היטב, שבו ערפל לבנבן בארומות אניס.

מבצע קאסטיל ברשת בית המשקאות של נפתלי, סניף גבעתיים.

כוס מתנה בקנית שני בקבוקי קאסטיל מהמבחר (בלונד או ברון או רוג').

קאסטיל בלונד (בגירסת ה 7%, לא טריפל) – בירה צלולה בצבע זהוב ,בעלת ניחוחות פירותיים עדינים.

קאסטיל ברון – בירת איל בלגית חזקה על בסיס שוקולד(!)

קאסטיל רוג' – בירת איל בלגית חזקה על בסיס דובדבן.

מחיר כול בקבוק הוא 14 ש"ח.

תודה להדר על השירות.

לחיים,

דרור.

האם תחרות היין "טרה וינו" – שבשנת 2008 התקיימה בפעם השלישית – היא רלוונטית או לא? ומה בכלל מידת הרלוונטיות של תחרויות יין וכהילים?

Terra Vino נערכת ומופקת בארץ בשיתוף קבוצה של יזמים פרטיים שזה מקצועם: ארגון תחרויות יין בכל העולם. ישראל היא חלק מרשת התחרויות הזאת, שבה שופטים את היין בטעימה עיוורת לחלוטין, על פי קריטריונים שונים, בינהם מחיר היין.

יש דיון שלם לכאן ולכאן עד כמה נכון להכניס את המחיר לשיקולי הזכיה של יין זה או אחר, או שהציון צריך להיות אבסולוטי. צרכנית, זה נכון להכניס את המחיר לשיקולים: כך יכול הצרכן לדעת אם יין שהוא קונה שווה את מחירו או לא. יין יקר "מדי" יקבל ציון נמוך אם הוא לא מתאים למחיר שלו. fair is fair, במקרה הזה.

האמנם?

העניין הוא שכך, בשיטת ה-טרוינו, מתקבלות תוצאות קצת מוזרות, שלא משקפות את הנעשה בתעשייה. זה מוריד, לדעתי, את מידת הרלוונטיות של תחרות היין, שאמורה כן לשקף את המצב בתעשייה, ובכך – ולא בצורה של יין אזוטרי או ארוע מקרי – לתת יותר כיוון והכוונה לצרכן.

תחרות יין – או כל תחרות אחרת, לצורך העניין – צריכה לתת לצרכן מבט כולל ומייצג של הענף בו מדובר. מי שלא מסכים עם זה הופך את התחרות למשהו של משתתפיה בלבד, ותו לא.

כמו בספורט – אני אוהב את ההקבלות לספורט, מסתבר – היקבים הגדולים אמורים לקבל יותר מדליות בתחרות יין וייצוג בתוצאות הסופיות, ממש כשם שמדינות שמובילות בספורט מקבלות יותר מדליות באולימפיאדה. מדינות קטנות יותר יכולות לחזק מעמד בענף כזה או אחר, אזוטרי יותר או פחות, ואז להתבלט בכל זאת. תארו לכם אולימפיאדה שבה המדינה החזקה ביותר בספורט היתה ישראל, רק בגלל שהיו מכניסים את מידת ההשקעה הכלכלית בספורט לתוך שיקולי הענקת המדליות. תוצאה של 12:01 במאה מטר שווה יותר מ- 8.0, כי האצן שרץ יותר לאט בא ממדינה שבה משקיעים פחות בספורט. "תארו לכם לאן היה מגיע בהשקעה נכונה", יגידו המארגנים, ויעניקו לו מדלית זהב כפולה.

מגוחך לא? לגמרי, לא יעלה על הדעת…

אבל, תגידו, באולימפיאדה כווווו-לם מתחרים, ואילו בתחרויות יין, מתחרים רק מי שרוצים, או חושבים ש"שווה" להם. בתחרות הזאת פשוט התחרו פחות מהגדולים.

אה, סיבה ומסובב. אם בתחרות משתתפים פחות יקבים, כנראה שהיא פחות רלוונטית, לא? זאת הייתה הבעיה של אשכול הזהב, בשנה שעברה, כאשר יתיר פתאום לא הופיעו, וגם ברמת ההשתתפות של יקבים אחרים ניכרה ירידה. גם אז אמרתי, שאם המגמה הזאת תמשך, היקבים יירו לעצמם בברכיים: הם יהפכו מדליות בתחרות שאמורה לתת הכרה וקרדיט, למדליות בתחרות פינתית, שמי שבאים אליה צריכים – נואשים – להכרה וקרדיט. אם אתה לא מסכן ולא שם "יתיר" (ואני משתמש במילה "יתיר" בתור אלגוריה ומשל, לאו דווקא יתיר עצמו, בהכרח), או ירדן, לצורך העניין, במשחק, אתה לא בהכרח מרוויח מאי ההסתכנות: אתה מפ]סיד עם היינות האחרים שלך, שאתה כן רוצה בהם או להם הכרה.

 ואולי בגלל זה שיקב קטן יכול לזכות בתחרות, זה פותח פתח לקטנים להתבלט. לא תרצה שהם יתבלטו?

אני מאוד רוצה שכולם יתבלטו. בדבר השני אחרי שקראתי את התוצאות היה להרים טלפון ליקב "אדיר", לשמוע מי הם ומה הם. בטח. זה מעניין. במיוחד שלא הכרתי את היין, ויש להניח שהוא גם טוב. וגם אם הוא לא "היין הישראלי הכי טוב", כמו שמשתמע ממה שאומרים המארגנים, עדיין, היין בוודאי לא רע. אני גם מכיר את היין של "גבעות", ויכול לאמר שגם הוא לא רע בכלל. אז יש בזה משהו, וחשיבות. השאלה היא רק שוב, האם  החשיבות היא אייקונית, לכלל התעשייה והצרכנים, או שלא. אני חושב שלא.

אני חושב גם שמדובר ביין של יקב שעושה 13,000 בקבוקים בשנה (וכנראה שבשנת הבציר המדוברת, 2005, עשה פחות מ- 10000), ומוכר את כל היין שלו ביקב ורק ביקב, מוריד את החשיבות הצרכנית שיש לתוצאות. אותה חשיבות צרכנית ששקלול המחיר לתוכן אמור לתת. צריך להיות איזשהו איזון בתוצאות של תחרות יין כמו TERRAVINO, והאיזון הזה לא מושג כאן.

ש.ק.

הפוסט הזה הוא לא לקוראי אינטרנט. הוא לקוראי עיתונים. הוא לא מתאים לאינטרנט ולמנועי חיפוש בגלל שהוא ארוך קצת יותר מ- 350 מילה, יש בו מעט בולטים, ופה ושם המשפטים קצת ארוכים. אם אתם רגילים לקרוא עיתון – זה בשבילכם. זה על קריאת עיתונים. מנויים לקריאת עיתונים.

בשבועיים האחרונים – כמעט – קיבלתי לביתי ל"נסיון" את אחד מעיתוני הבוקר הישראליים. למי שלא מכיר את המונח "עיתון בוקר", הרי שהוא בא עוד מהימים שעיתונים היו עיתונים, והיו בינהם מספר עיתונים שיצאו בשעות הבוקר המוקדמות מאוד (4-5 בבוקר), ועיתוני ערב, שיצאו לקראת הצהריים. דבר והארץ, מעריב וידיעות, היו העיתונים הבולטים. היו גם אחרים. אני מציין את זה, כיון שפעם היה לי הרגל שכזה, לשבת לקרוא את העיתון בבוקר, הרגל שעם השנים נעלם.

השבועיים האלה הבהירו לי אחת ולתמיד, שלגבי, אדםשכל חייו סובבים סביב האינטרנט, העיתונות המודפסת כבר באמת מתה. במשך התקופה הזאת לא הצלחתי להביא את עצמי לחזור לקרוא את העיתון, no matter what.

ההחלטה שלא לעשות מנוי, בסופו של דבר, לא היתה עם העובדה שהעיתון לא הגיע במשך שלושה מתוך 12 הימים שבהם הוא היה אמור להגיע. לא זה, ולא שנזרק כל יום לאחר כבוד אל חצר השכנים (הלו? כניסה אחוריתתתתתתת? אמרתי "כניסה אחורית"?). אלה באמת זוטות.

הדילמה האישית שלי לא היתה אפילו עם האג'נדה של העיתון אותו קיבלתי הביתה, שעם רובה אני מסכים. גם העובדה שהעורכים של העיתון בחרו להציג במשך כל השבועיים האלה את הנעשה בארה"ב כאילו הם הוושינגטון פוסט לכל הפחות, גם אותה הייתי מוכן לקבל. פשוט עברתי ביעף על מחצית הקונטרס הראשון של הכותרת, קונטרס הפובליציסטיקה ועמודי הכלכלה הראשונים, בימים האלה, וזהו. הייתי גם מוכן לוותר על שניים-שלושה מעמודי הספורט, שהציגו ספורטאים בטרניניגים עטורי לורקס ונצנצים, עם השם "ברק אובמה" על הגב. יכולתי להבין בעצמי שיכולת הקליעה של שחקן אפרו-אמריקאי עשויה לעלות עם בחירת נשיא שחור. התפלאתי, עם זאת, איך לא היה מאמר שלם בחלק הכלכלי, שיגיד לי שמניות מחזיקי קבוצות כדורסל יעלו עם בחירת נשיא כזה, כי השחורים ישחקו יותר טוב. It sorts of gets there, without saying. יו נואו.

אז מה הפריע לי, ולמה אני לא הולך לעשות מנוי על העיתון?

כי הבנתי שזהו זה, הוא באמת מת. זה נכון, יש בו המון מה לקרוא – אפילו רק אם מדובר בעשרות מודעות המכרזים, האבל וארועי האקדמיה, שעליהם כולם אני אמור לשלם – אבל לא בשבילי.

זוכרים את "כה אמר זרטוסטרא"? עם החצוצרות בפתיחה? זה הקטע ששימש לסרט "2001 – אודיסאה בחלל" של קובריק. יש שם עניינים שלמים על לידה מחדש וכל זה. נהיה לי מתאים לרגע. אז קחו  הפסקה מתודית ונסו להתאפק דקה ו- 18 שניות, כדי לצפות בטריילר של הסרט.

כבר מזמן, בלי להרגיש, אני הפכתי לקורא אינטרנט, במלוא מובן המילה. מעין "נולדתי מחדש" כמו תינוק הכוכבים של קובריק…

הרבה מדברים על זה שסגנון הכתיבה לאינטרנט צריך להיות שונה: scan היא מילת המפתח. אנשים "סורקים" את ה"דף". זה נכון, אבל זה לא זה.

אני אמנם סורק את דפי העיתון. לא קורא. אבל זה לא בגלל האינטרנט. תמיד קראתי ככה. אם לא הייתי קורא כך, ספק אם הייתי מצליח להעביר את 10 שנותיי באקדמיה, על כל ספרי הכימיה האורגנית הארורה, הביולוגיה, הפסיולוגיה, הסטטיסטיקה ואלפי המאמרים שעליהם עברתי לצורך מחקרים וכתיבת עבודות… אם לא הייתי קורא כך,  הייתי מצליח לבדוק את ערמות דוחו"ת המעבדה של הסטודנטים "שלי"? קדחת.

Bullets – בולטים: כן, נכון, אני יודע שהם חשובים, אבל אני שונא אותם. הם הורגי טקסטים. אני ממעט להשתמש בהם, ושיז.. נו מנועי החיפוש. הם ממש לא היו חסרים לי בעיתון.

הסיבות שמצאתי שבגללן העיתון לא בשבילי הן בעיקר אלה (הנה, בולטים, שיהיה לכם נח):

* זמן. אני עובד כמו חמור, כי משלמים לי מעט (כמו להרבה עיתונאים). למי יש זמן לקרוא עיתון בבוקר?
* או בצהריים
* או בערב
* אבל אני כן קורא מגזינים, וספרים. המון. אז אולי זה לא זמן? אולי זה בכל זאת העיתון?
* אגב משלמים מעט – אם העיתון ההוא היה קונה פחות כתבות מהניו יורק טיימס ומשלם לכתבים ישראלים, אולי היתה עולה הדרישה לעיתונאים מקומיים, והתשלום. סתם מחשבה. אני לא ממש מאמין בהתכנות הזאת.
* מה שכן בענייני ניו יורק טיימס: היום, בעידן הרשת, כאילו דא? כזה, כאילו? אני נכנס לניו יורק טיימס לקרוא מה שאני רוצה. לא צריך את "שרות הX", תודה. זה טוב בשביל הפרסטיז'ה של העיתון, אבל ל"קורא האינטרנט" זה ממש לא מזיז.
* זמינות: אני יושב מול המחשב רוב היום. מדי פעם אני עובר לוואינט, מתעדכן במתרחש וממשיך הלאה. חדשות יש לי, והרבה יותר מעודכנות. גם פרשנות לא חסרה לי, תודה.
* נוחות. בניגוד לרבים, לי דווקא נח יותר לקרוא מהצג. התאורה טובה, גודל הפונט (ניתן להתאמה) נח. פרנק ריהל 8 פונקט על רקע אפרפר? די, לא בשבילי. אני פשוט לא רואה.
* איכות סביבה: מה אני הולך לעשות עם כל הניירת הזאת, עכשיו? בראש העין לא שמעו על מחזור עיתונים, ואין לנו כאלה "צפרדעים" מעוגלות כמו בתל אביב. דגים עוטפים היום בוואקום, לא בעיתונים.
* כסף: אני לא מוכן לשלם עבור עיתון. נגמר העניין הזה. רוצים לשלוח לי מודעות? בחינם, או שתשלמו לי.

הרבה מאוד דשים בעניין הזה, של עיתונות לא מקוונת ולאן פניה. אני לא משווה קריאת עיתונים מקרית, כמו עיתוני הרכבת או עיתונות חדרי המתנה/בתי קפה, לקבלת עיתון באופן שוטף, כמנוי. נראה לי שהרשת בהחלט שינתה את הרגלי הקריאה שלי – וכנראה גם את הרגלי הכתיבה שלי – והפכה אותי לקורא קופצני יותר, "עובר" עוד יותר ממש שהייתי, ומאשר "קורא". אחרי שבועיים מנוי-חינם על עיתון הבוקר, המסקנה שלי היא שיש דבר כזה, קורא האינטרנט, רק שכאמור, הדברים לא מסתכמים בקופצניות או scan: זה הרבה יותר עמוק מזה.
שגיא קופר

בשר המשקאות (שלבים 4 תל-אביב) ניתן לרכוש מארז שישיית בקבוקי פילזנר או-וראקוול – Pilsner Urquell – וכוס מתנה במחיר של 45 ש"ח.

כוס שליש, עם תבליט הלוגו של פילזנר או-וראקוול. תמונות מצורפות.

לחיים,

דרור.