מדי פעם, שיש לי זמן , אני עורך סיבוב בירה. סיבוב בירה אני קורא לביקור בחנויות ורשתות אלכוהול שונות כדי לבדוק מה חדש על המדפים ולחפש מבצעים. אם זה טיב טעם, בית המשקאות של נפתלי, דרך היין, חינואי או שר המשקאות, בכולם יש מחלקת בירה מכובדת. בחלק מהחנויות כבר מכירים אותי היטב, וכבר בכניסה מבשרים לי אם יש משהו חדש. בדרך כלל אני בסיבוב בירה בימי שישי ואישתי כבר יודעת לא לבקש ממני לעשות קניות או סידורים אחרים. 

השבוע בסיבוב נתקלתי בבירה חדשה על המדפים בדרך היין. בירת אמסטרדם ההולנדית. אני מביא כאן את הפרטים על הבירות והמבשלה כפי שנמסרו על ידי האחים שקד, יבואני הבירה. אני עדין לא הספקתי לטעום את הבירה (למרות שאורגנה לי טעימה פרטית).

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה מבשלת Amsterdam, בה מייצרים מגוון בירות מיוחדות בשיטות מסורתיות. הבירות המיוצרות במבשלה נמכרות במעל 50 מדינות ברחבי העולם. לבירות האיכותיות המיוצרות ישנם מאפיינים ייחודיים, כאשר כל סוג מייצג נאמנה את מסורת ייצור הבירה ההולנדית המפוארת.

Amsterdam Mariner Premium Lager 4.8%

בירת לאגר זו הינה בירה עשירה עם גוון רך של כשות.
רמת האלכוהול הינה יחסית עדינה,צבעה של הבירה זהוב והיא מציגה טעמים מלאים וניחוחות עם מתיקות עדינה.

Amsterdam Navigator Extra Strong 8.4%

בירה עוצמתית ומורכבת זו הינה בחירה אידאלית לאוהבי בירה המחפשים עושר טעמים ובירה בעלת גוף מלא.  רמת האלכוהול עומדת על 8.4%, צבעה של הבירה זהוב עשיר ולה קצף עז.

Amsterdam Maximator Super Strong 11.6%

בירה עוצמתית זו מהווה בחירה נהדרת לאוהבי הבירה המחפשים בירה חזקה במיוחד, אך עם זאת עשירה וחלקה. צבעה של הבירה ענבר ולה קצף עז. בירה מורכבת זו מציגה טעמים מרשימים.

הבירות נמכרות בפחיות של חצי ליטר.

בנוסף לבירת אמסטרדם, בין כל אריזות היין הרבות לכבוד פסח, ראיתי בסניף רעננה גם אריזת מתנה של בירה גרולש. באריזה שני בקבוקי בירה של 450 מ"ל וכוס שליש מתנה במחיר של 30 ש"ח. הכוס היא אותה כוס שפירסמתי בעבר.

ואם כבר הזכרתי את פסח, שבוע בלי בירה זה לא פשוט לחובב בירה. ובכל זאת, שני אירועי ביעור חמץ שיקלו במעט את המצב ויתרחשו לפני פסח הם: מסיבת החבית הענקית של טרום-פסח במבשלת Dancing Camel, ביום חמישי,2 באפריל, 2009. בברזים ימזגו כל הבירות הקבועות ובנוסף: צ'רי ונילה סטאוט, 613, לצ'ה דל דיאבלו, אייל חום וכמובן הגולם. כמו כן יוגרלו חולצות, כוסות ועוד. פרטים כאן. ובבוקר למחרת, יום שישי, מסיבת ביעור חמץ בבירדי, עם בירה משובחת, אוכל מלא טעם, מוזיקה חיה ואוירה נעימה.
בנוסף למגוון הבירות בבקבוק, תוגש במהלך הפסטיבל, בירת הסטאוט העולה החדשה מאירלנד – אוהרה'ס במחירי היכרות. כמו כן, תתבצע מכירה של כוסות מיוחדות, פותחנים, תחתיות צבעוניות ומזכרות נוספות.עוד פרטים כאן.

זה הכל להפעם,

לחיים ,דרור.

מכירים את הביטוי "אבן אחת שטיפש זורק לבאר, 100 חכמים לא יצליחו להוציא"? אז הנה, המאמר האחרון של חיים גן – איש לא טיפש לחלוטין – הוא דוגמא מדויקת לזה. כמה נקודות למחשבה בשפה גלויה ובמאמר חתום.
 כבעל אתר אינטרנט ויועץ בתחום, שחלק מפרנסתו מגיעה גם ממפרסמים בענף, אני נמצא באותו סטטוס אינטרסים של יין וגורמה – שגם הוא מתפרנס ממפרסמים, או כמו אתר יינות ישראל על שתי שלוחותיו, ואתרים ופרסומים אחרים. כמו ynet, שיש לו מפרסמים, וואלה או הניו יורק טיימס. ביום שבו ישלמו המערכות שכר לעיתונאים, כזה שאפשר לחיות ממנו, אשמח לזנוח את כל עיסוקי האחרים.¼br /> אני לא שופט בתחרויות יין בישראל. יש לי חברים בענף, אבל אני ממש לא חבר של כולם. אני לא צח כשלג, ובטח שטעיתי פה ושם, אבל עד היום לא התלוננו שביקורת שלי לא היתה הוגנת.
לא אכנס לאינטרסים של מי שנותנים ייעוץ שיווקי ליקבים ואחר כך לוקחים אותם לתחרות היין שלהם, שבה היקבים האלה מקבלים כל מיני פרסים ומדליות ממדליות שונות (היקב הכשר הזערורי הטוב ביותר במערב). זה לא מענייננו הפעם.
מה שכן מענייננו הוא הנהייה של כותבים בכל מיני בלוגים ופורומים, שמסתמכים על מילים שאחרים כתבו או אמרו, כאילו היו דברי אלוהים חיים.
הם לא.
אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אצטט ציטוט עיתונאי מהדברים שפורסמו במאמר של ח' גן, כדי להבהיר כמה נקודות. זה לא שאני לא מסכים עם גן בכל הדברים – יש דברים שהוא צודק בהם לגמרי – אבל הם מטשטשים ומתמזגים עם הרקע. לא אכנס לדברים 1 – 1, אלא למה שהציק לי ומציק לי בצורה המיידית ביותר:
מילה על סגנון – ציטוט של חיים גן:
"ישראל איבצן, מנכ"ל יקבי כרמל, שנחת אל התפקיד הקשה ביותר בענף היין, הצליח לשקם את גדול יקבי ישראל ולהוציאו משאול התחתיות שאליו צנח בעקבות עשרות שנים של בורות, עצלות, כוחניות ושמרנות מנוונת."
"שאול תחתיות"? בואו, יש לי הערכה גדולה מאד לישראל איבצן, אחרי שעבר ביננו חתול שחור בגלל משהו שאמרתי או כתבתי (אני כבר לא זוכר מה, אבל בטח משהו שלא היה לו נעים לקרוא), יושרו ההדורים. עם כל ההערכה, איבצן וכרמל קוצרים היום את פירותיהם של מהלכים שנעשו לפניו בכרמל בבת אחת, ובעוצמה רבה. בלי המהלכים ההם, של בניית מתקנים חדשים, שינויים בהרגלי עבודה והבאת כח מקצועי חדש, גם לישראל איבצן היה קשה מאוד. לשייך לקודמיו של איבצן מילים כמו "בורות, עצלות וכוחניות, ושמרניות מנוונת"? זה לא לעניין.
 מכאן לדברים המקצועיים:
גן אומר " להלכה, חייב כל יין בישראל לעבור בדיקה בטרם שיווקו במכון היין." וגם ""היקבים המסחריים הגדולים אומנם מגישים את יינותיהם לבדיקת המכון בליווי אנליזה, אך מאות יצרנים קטנים אינם עושים זאת…"
מה פתאום? מאיפה זה?
אני האחרון שלא יסכים עם חובת הפיקוח, שהלוואי והיתה מושתת כאן. כתבתי על זה גם בעבר – נושא של מקור הענבים, פיקוח על ייצור וכד'. אבל זה? שיש הבדל בין יקבים מסחריים ויקבי בוטיק? מאיפה זה בא?
קיימת חובה על הגשת יינות למכון היין (גוף בבעלות חלקית של היקבים הגדולים) רק על יינות מיובאים ויינות ליצוא. על כל השאר אחראי או אמור להיות אחראי משרד המסחר והתעשייה, שכבר שנים לא עושה את מה שמוטל עליו. הבדיקה של היבוא היא חלק מההגנה המיותרת לגמרי על היצרניים המקומיים והיא ממש לא הוגנת מבחינת תחרות חופשית. לישראלים, חובת בדיקה יש על יינות שמיוצאים מישראל (חלק מדרישות השוק האירופי, בזמנו). על יינות שמיוצרים בארץ ומיועדים לשוק המקומי אין שום חובת בדיקה, והיקבים הגדולים לא מגישים את כל היינות שלהם לבדיקת המכון. בולשיט.
 ועוד: "יין שיוצר בידיים לא אמונות עלול להכיל חומרים מסכני בריאות וחיים כגון מתאנול."
חד משמעית: מכון היין בודק נוכחות של מתנול מדגמית. זה לא בסל הבדיקות שנערכות לכל דוגמאות היין. בכל מקרה, למיטב ידיעתי לא נמצא מעולם מתנול מעל התקן ביינות ישראליים.
אגב, מתנול נוצר על ידי שמרים ומגיע לריכוז של משהו כמו 0.1 גרם בליטר או 0.01%  נפח בנפח.  ככל שההשריה על הזגים היא ארוכה יותר, יש יותר מגע עם פקטין, שהוא לרוב המקור למתנול. הכמות היא זערורית. הסכנה הגדולה ביותר היא לא ביין, כי אם במשקאות מזוקקים. אני הרחתי פעם מתנול – ריח של משתנת גברים, למי שמתעניין – באחד מה"פורטים" שמוכרים כאן. זוועה. אחר כך הסתבר לי שליקב יש יועץ יין. היה לא נעים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3310921,00.html
 "אני קורא לכל צרכני ומשווקי היין בישראל לרכוש אך ורק יינות שנבדקו על ידי מכון היין. אלה הם יינותיהם של היקבים הגדולים, כמו גם כל יינות היבוא."
רק רגע, חיים גן, האם זה אומר שמהיום והלאה אתה תציג בבתים הפתוחים שלך רק יינות מיקבים גדולים, או כאלה שעברו את מכון היין – ותדרוש גם אנליזה של מתנול? האם אלה ורק אלה יהיו היינות שייטעמו בפאנל שאתה עומד בראשו במגזין יין וגורמה? האם תוכל כן לאשר יינות בייעוצו של יועץ יין מסוים כזה או אחר, כאשר "אין יינן מקצועי ביקב", כדבריך?
  בעניין אזורי יין ומונחים כמו ריזרב ושות' – אני מסכים לגמרי עם חיים גן. גרירת הרגליים הנמשכת והולכת של מועצת גפן יין בעניין הזה, לכאורה בגלל אינטרסים כאלה או אחרים, היא לא לכבודו של צרכן היין בישראל. לפחות מאז 2006 אני כותב על העניין הזה מדי פעם, וכאמור, מסכים לחלוטין עם חיים גן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3212924,00.html
 מי צריך אוכל בטעימת יין?
עכשיו לגבי השרפה הקטנה שהולכת ומתפשטת בעניין "שחיתות העיתונאים". הגדיל לעשות "דרינקינג", כשכתב על "מטעימות/דוגמניות" במסיבות עיתונאים, ועל זה שיקב ויתקין עושה הכל אחרת ומציג את היינות שלו לפני הלקוחות ולא בפני העיתונאים. משל ליקב חף מכל פעילות יחסי ציבור.
בוא, מר דרינקינג, אני מחבב מאוד את אנשי ויתקין וגם עזרתי להם בעבר, כשתכננו את התוויות החדשות שלהם (ולא כתבתי עליהם באותה תקופה), אבל הם נבנו לא מעט על בסיס יחסי ציבור מצוינים שהיו ויש להם. יעידו על זה ריבוי הפרסומים שמוצגים באתר שלהם ממש. מדי פעם הם גם מזמינים עיתונאים לארוחת צהריים וטעימה מסודרת של היינות שלהם, כדי לתקשר את מה שיש להם לאמר. נכון, אבל, לא היו שם דוגמניות ומטעימות. בעניין הזה הם שונים מאוד מהשאר.
יין הוא מוצר של יחסי ציבור ופוזה. הרשימה הגדולה של 1855 היא הדבר היחצנ"י הראשון שעשו, ותראו מה היא עשתה… היצרנים מנהלים דיאלוג עם עיתונאים, והא דו צדדי: הם רוצים להראות מה הם עושים, איך היינות שלהם לאורך זמן או מה יש בחביות שלהם, אבל הם גם רוצים לשמוע מה אומרים עליהם ולאן השוק הולך ומתפתח. זה דו-שיח.
כן, זה בהחלט נהוג להזמין עיתונאי – לפעמים שניים או שלשה יחד – לארוחת צהריים – עם מנכ"ל היקב או מנהל השיווק. הדיאלוג אז הוא ישיר יותר ואפשר ללמוד בו יותר מאשר אם יין כזה או אחר טוב או פחות טוב. לבקשתו, אני עומד להפגש עם אחד מיבואני היין מתישהו בשבוע הבא. פעם כבר הייתי אצלו, אגב: קיבלתי כמה שוטים של וודקה שהוא מביא, לטעימה.
חיים גן כותב על מי שהוא חושב שהם קולגות שלו (הוא הלוא חלק ממערכת מגזין) ש"כמי שיצא לו לטעום יינות עם רבים מהמבקרים, קשה לי לומר שהתרשמתי מיכולתם המקצועית". אני זוכר לפחות ארוחת ערב אחת שלפניה טעם מישהו את היינות שהוגשו בה, ובה השתתפתי. היו שם שני בקבוקים משועמים – קורקי – שהגיעו לשולחנות ועברו את היכולת המקצועית של אותו טועם.  קורה. הטלת רפש כזאת על כלל הקולגות שלך, כביכול, היא ממש לא לעניין. אני רוצה להאמין שחוץ ממך וממני – כמובן – יש עוד שניים שלושה עיתונאים שכן אפשר להתרשם מיכולתם המקצועית.
חיים גן מסיים את המאמר שלו במילים הבאות:
"חמורות יותר הן תופעות בלתי אתיות בעליל…" כמו "סיורים מסובסדים בחו"ל… חבישת כובעים סותרים המייצגים אינטרסים מנוגדים (מה תאמרו, למשל, על מבקר יינות שהינו גם יבואן, וגם שופט בתחרות של סומליירים המחליטים אלה יינות יימזגו במסעדות המעסיקות אותם?)."
לגבי הסיורים המסובסדים בחו"ל, אני יכול לאמר שעד היום לא נסעתי לחו"ל על חשבונו של אף גוף ישראלי, לשמחתי. והנה עוד דוגמא להכללה מכפישה ומביכה שעברה את מחסום העורך והמו"ל. לגבי העניין השני באותו משפט, לא קשה להבין במי מדובר: זהו אלדד לוי מ"על השולחן", שמביא לארץ שמפניות בוטיק. אני מניח שלרמז העבה כמו פיל אין שום קשר לזה שלוי העביר ביקורת על מאמר שנכתב ביין וגורמה, והשווה הין תחרויות יין שונות בישראל, תוך תיקון כמה מהטעויות שנכתבו בו. אז לידיעת הקוראים, לוי לא כותב על שמפניות יותר ב"על השולחן", ושם לא מסקרים את השמפניות שלו (הפסד של הקוראים). כשאני כותב על השמפניות של אלדד אני מציין שהוא קולגה, בהחלט.
 אבל הפנינה העיתונאית היא המשפט "כתיבת ביקורת על יינות שהושקו במהלך ארוחות שחיתות, לוו בעישון סיגארים ונחתמו במתן שי לעיתונאי". זה מביא אותי ל"דוגמניות" של מר Drinking.
חיים גן היה אמור לארח את אחת מארוחות השחיתות האלה. הוא כבר ארח בעבר ארועים של לא מעט יקבים, כולל יקבים וגופים מחו"ל. לזכותו של גן ייאמר שכאן הוא בהחלט ירה לעצמו בברך, כיון שאני לא רואה יקבים מארחים אצלו מסיבות עיתונאים בעתיד, וחשיפת המטבח והמקום שלו בפני עיתונאי אוכל ויין תרד מאוד, מן הסתם. גם מאוד מוזר לי שחיים עצמו טרח ובא ל"ארוחות השחיתות", כמו זאת שהיתה בקפה של רוז'ט חינאווי לפני כשבוע או זאת שנערכה שלשום, בהצגת המסחה 2005 של תבור.
לגבי הביטוי "ארוחות שחיתות", אומר כך: מרבית האוכל שמוגש רחוק מלהיות שחיתותי. נהפוכו. אני מגיע גם למסיבות עיתונאים של יין אחד או שניים, למרות שנסיעה מראש העין וחניה בתל אביב יעלו יותר מכל ארוחת הצהריים. עשיתי פעם חשבון, שמסיבת עיתונאים ממוצעת אורכת ארבע שעות: חצי שעה מחכים למאחרים, חצי שעה טועמים את היינות ועוד שעה אוכלים ומדברים. שעה לוקחת נסיעה העירה, ושעה הביתה.
ואגב אוכל ומקום: כבר היה לי מאוד לא נעים – כמה פעמים – כאשר לא יכולתי לכתוב מילה על היין, כיון שהיקב או היבואן או בעל המסעדה התעקש להגיש את היינות שלו עם האוכל. נראה לי שאני לא בודד בכך, אבל אחרי כל מסיבת עיתונאים כזאת אני שולח אימייל ומעיר על העניין ומסביר כיצד הדברים צריכים להעשות. תגובה אופיינית של משרד יחסי ציבור היא "צריך לציין שמטרת המפגש היתה התרשמות כללית מהיקב והכרות עם יינות הפרימיום שלו והעוצמה של היקב ולא טעימה מקצועית ומסודרת ולכן זה היה יותר ערב עם היקב והטעימה היתה אחד מחלקיו אבל לא בהכרח בעיקר אלא רק התרשמות במה היקב מתמחה."
מנגד, גם העיתונאים לא לגמרי בסדר, והנה תגובה של אחת ממנהלות משרדי הציבור המכובדים בעיר: "הייתי מופתעת מאוד מהעובדה שאנשים הגיעו עם בני זוג, חלקם עם יותר מבן זוג אחד. ומופתעת זה בנימה עדינה, אבל אני מקווה שהצפיפות לא העיבה יתר על המידה…"
באשר לסיגרים:
אף פעם לא נטעמו יינות לנוכח עשן סיגרים. באשר למתנות, הבקבוקים ניתנים לטעימה כדי שאפשר יהיה לטעום אותם בבית, ללא אוכל או ריחות, או לטעום אותם במועד מאוחר יותר – אפילו שנה. לא כל היקבים עושים את זה – וחבל. לפעמים אפשר לכתוב חוות דעת על היין אם הטעימה מתבצעת ללא אוכל וריחות – ויש הרבה ארועים כאלה, אבל פעמים לא.
מתנות?
מציפים אותנו. אחד מהיקבים הגדולים – בנימינה – העניק פעם שרוואל וכפכפי חוף, וחטף על זה בפומבי. יקב אחר – ברקן – נתן פעם משחק עץ כזה לפרוק, משהו בצורת חבית, וכרמל נתנו פעם עט שהיה חרוט עליו "לימיטד אדישן". דברים שבכל יריד או תערוכה מקצועית מחלקים לבאיה, ואף אחד לא מתיחס לזה אפילו. יש לי המון עטי פלסטיק וגם ארבעה פותחני בקבוקים: אחד של רופינו – מצוין, אגב – אחד של מאסי ועוד אחד של רמת הגולן ויתיר (מחורבן, ומנכ"ל היקב יודע את זה). יקבי רמת הגולן יש להם פנקסים כאלה. זה אחלה דבר. ככה אני גם זוכר אותם כל הזמן. אבל כן, שמעתי את השמועות, והאחרונה שבהן היתה ש"יקבי רמת הגולן חילקו סיכות זהב לעיתונאים בהשקת קצרין האחרונה".
  הסיכום שלי הוא שאין סיכום.
 ש.ק.
‏25/03/2009
¼br />

ביום שישי התקיים פסטיבל הבירה ה 3 בחנות שר המשקאות. הגעתי לשם בסביבות תשע בבוקר, אחרי שישנתי רק 5 שעות בלילה. הדוכנים עדיין לא הוקמו, ובכלל היה נראה ששום דבר מלהיב לא עומד להתרחש. יצאתי והעברתי שעה באיזור, הצטערתי שלא חזרתי לישון איזה שעה בבית אחרי ששמתי את הילדים בגן.

שעה מאוחר יותר עדיין עבדו על תליית שלטים וכרזות בחוץ, אבל בפנים כבר התחילו העניינים להתחמם.

בכניסה מוקם דוכן של קרומבכר. אפשר היה לטעום את הפילז והדארק. טעמתי את הדארק. הבירה הייתה כהה, לא מרה ,קלה מאוד לשתיה (4.3% אלכוהול) ואפילו הזכירה בירה שחורה. גם שחר הרץ (בירמאסטר) טעם ונראה מרוצה. מבשלת קרומבאכר נוסדה ב 1803 בצפון מזרח גרמניה. המבשלה מפורסמת בעיקר בזכות הפילז, בירת פילזנר החייבת את הצלחתה לסוד שמור בקפידה במתכון הבירה (כמובן ע"פ חוק הטוהר הגרמני מ 1516) ומרכיבים באיכות מעולה.

פנימה יותר ניצב דוכן של נורמן פרמיום שבו אפשר היה לטעום שימיי, סט. ברנרדוס ושאר בירות חובה לכל חובב בירות איכות. כל מי שקנה 4 בקבוקים קיבל כוס סט. ברנרדוס מתנה.

מעט ליד, עמד שלום שלו, יבואן בישופ בישראל עם חבית קטנה ומזג טעימות של הבישופ דופל בוק, בירה כהה עם 9% אלכוהול. מבשלת בישופ הינה מבשלה גרמנית פרטית הקיימת כ 200 שנה ויחודה הוא איכות המים המשמשים לבישול הבירה. שלום מספר גם על תהליך יצור מוקפד ועל מרכיבים מובחרים שבשימוש המבשלה. בשלב מסוים החל שלום להעיף תחתיות בירה של בישופ, כמו פריזבי בכל החנות לתדהמתם של כל הסובבים.

בצד השני של החנות נמצאו שני דוכני בירה: גרולש וקאסטיל שבניהם דוכן של שוקולד בלגי, שלא טעמתי. בדוכן גרולש חולקו עטים, אוזניות ושאר קישוטים הנושאים את לוגו גרולש לכל מי שקנה בירה. בדוכן קאסטיל נטעמו קאסטיל בלונד ורוז'.

בלי קשר לפסטיבל, אני מבקר בשר המשקאות לפחות פעם בשבועיים. בכל הקשור לבירה (והאמת גם למשקאות אחרים), שר המשקאות הוא המקור למבחר עצום מכל העולם, גם במהדורות מיוחדות, גם במארזים הכוללים כוס ובדרך כלל התחושה שלי שם היא של ילד בחנות צעצועים…

יצאתי משם ב 11:00 כדי להוציא את הילדים מהגן עם שלל; כוס חצי ליטר של בישופ, כובע של קרומבכר וחיוך על הפנים.

עוד תמונות כאן.

לחיים, דרור.

בררררר…

השבוע דיברתי עם שגיא קופר והתלוננתי שכבר חודש לא כתבתי בבלוג ואין שום דבר מעניין לכתוב עליו. "יש איזה אירוע של היינקן, מעניין אותך ללכת לשם?" הוא שאל, "כן!" עניתי. 

ביום שלישי התקיים אירוע ההשקה של היינקן אקסטרה קולד בקוליסיאום בתל אביב. לא מדובר בבירה אחרת, אלא בבירה המוכרת, מוגשת בקירור נוסף. הקירור מושג על ידי מכשיר קירור מגביר הנמצא מתחת לבר ומקרר אותה בערך ב 3 מעלות נוספות, ברז מזיגה חדשני הצובר עליו שכבה של קרח אמיתי ומזיגה לכוס היינקן קפואה שנשמרת במקפיא כוסות יחודי.

לפי מור גלברט, מנהל מותג היינקן בישראל,הבדלים בין בירה רגילה מהחבית לבין בירה מהחבית אקסטרה קולד הם קודם כל בטעם. בטעם ישנה הרגשה של פחות כבדות, מורכבות ופחות מרירות. בנוסף, הקצף יציב יותר ומכיל יותר נוזלים וכן רמת הגיזוז גבוהה יותר (נוזל קר מכיל יותר פחמן דו חמצני מנוזל חם).

הקוליסיאום הואר כולו בצבע ירוק. בפנים, הגישו דיילות בשמלות ירוקות היינקן קרה שנמזגה מהברזים החדשים. בקבוקי היינקן ממהדורות  מיוחדות, כמו המהדורה לכבוד הסילבסטר ומהדורות אחרות  שלא הכרתי פוזרו כחלק מהתפאורה על כל שולחן, בר או ארון משקאות. האטרקציה המרכזית היתה קיר קרח, שבתוכו קפואים בקבוקי היינקן. קיר הקרח שקישט את איזור הבר התחתון גרם לחלק מהמשתתפים לשלוף מצלמות ולהצטלם לידו.

לא מדובר בתת מותג של היינקן, אבל היינקן יצרו מרצ'נדייז מיוחדים למותג. כל ציוד הבר, הברזים, מקררי הכוסות, תחתיות בירה והכוסות, נושאים את הכיתוב served extra cold. לאספנים מבינכם, יש לי כוס מהסידרה לחלק, אם אתם מעוניינים, תשאירו תגובה בבלוג. 

ביקשתי לטעום את הבירה. הדיילת שלפה כוס קפואה מהמקרר שניצב מאחוריה ומזגה שליש היינקן אקסטרה קולד. הבירה היה קרה, אבל לא קרה מדי. לקחתי לגימה גדולה. חלל הפה התמלא בבירה קרה שהחליקה בקלות בגרון. רשמים ראשוניים: הבירה פחות מרה, קלילה יותר ויותר מרעננת. גמרתי את הכוס בקלות וביקשתי נוספת.

בשלב הזה התחילה הרצאה מלווה במצגת על הקונספט, המסר, המיתוג והתמחור של היינקן אקסטרה קולד. לא אכנס לכל הפרטים אבל בקיצור, המיתוג הוא כבירת פרימיום והתמחור בהתאם, גבוה ממחיר היינקן רגילה. בנוסף המצגת כללה סרטונים של מוצרים חדשניים של היינקן שזכו לתשואות הקהל.

לסיום ולקינוח קיבל כל משתתף חבית היינקן של 5 ליטר ביציאה. היה מושקע ומוצלח מאוד. שנסעתי הביתה על האופנוע, ניסית לחשב לאיזה טמפרטורה תגיע החבית שאיתי על האופנוע. היה קר…

לחיים,

דרור.