בשבוע שעבר טסתי לשטוקהולם, שבדיה לביקור אצל לקוח. כך, אחרי סיום כל יום עבודה (מפרך) הספקתי גם להתרשם מהבירות שיש לשבדיה להציע. סיכום השבוע הזה לפניכם.

בבר המלון בוא שכנתי, אפשר היה לשתות קרלסברג, קרלסברג Hof (שזו קרלסברג עם פחות אלכוהול) וברוקלין לאגר. אחרי שמיציתי את המבחר יצאתי לשתות במקום לא רחוק מהמלון שנקרא דובל קפה. המקום התגלה כבר עם מבחר בירות בלגיות כמו שימיי, קוואק, מרדסו וגם (!) ווסטמאל הטרפיסטית. בלי הרבה התלבטות בחרתי בחצי ווסטמאל דובל. הבירה היה כהה, כמתאים לסיגנון הדובל הבלגי, עם טעמים פירותיים ומתיקות בינונית. נהנתי מכל רגע.

במהלך השיטוטים שלי בעיר גיליתי משהו מוזר מאוד (אבל מוזר פחות מכך שבקיץ השמש שוקעת ב 11 בערב וזורחת כבר ב 3 לפנות בוקר). ראיתי, כמעט בכל מקום, חנויות אלכוהול בשם System Bolaget. אחרי הסבר קצר של המוכר הבנתי במה מדובר. זוהי רשת בבעלות הממשלה (מונופול), היחידה שיכולה למכור אלכוהול בשבדיה. משהו כמו רשות הדואר…  הרשת הוקמה ללא כוונת רווח ומחזיקה כמעט כל מה שאתם חולמים עליו. לא מדובר רק בבירות אלא יינות, ספירטים וכדומה. בעזרת הרשת, הממשלה השבדית מבטיחה שהאזרחים יקנו אלכוהול בצורה מסודרת (הגבלת גיל) ובאופן חוקי. השבדים לא כל כך מרוצים מהסידור בעיקר בגלל שעות הפתיחה של הסניפים (10 בבוקר עד 7 בערב). אתם יכולים לדמיין את התור בקופה ברבע לשבע… כשהמקום היחיד בו אתם יכולים לקנות אלכוהול עומד להסגר. לזכותם אפשר לומר שהרשת מאוד מסודרת, כולל קטלוג שמתאר את כל המשקאות שניתן לרכוש שם. איזור הבירות חולק בצורה ברורה בין לאגר, אייל, סטאוט וכלל גם מספר לא מבוטל של מיקרו מבשלות שבדיות. ליד כל בירה מוצג האוכל המתאים, רמת המרירות, סוג הגוף ואחוז האלכוהול. אני התרכזתי באיזור הבירות הבלגיות וקניתי כמה בקבוקים הביתה במחיר לא יקר בכלל.

ביום רביעי, כשחלק גדול מהביקור מאחוריי, החלטתי לבקר בבר akkurat שקיבל ציון A באתר beer advocate. לבשתי את המעיל, קיפלתי את המפה בכיס והתחלתי לצעוד לכיוון העיר העתיקה. די התברברתי, אבל אחרי בערך 20 דקות של הליכה הגעתי לרחוב ולפתח הבר.  בכניסה עמדו אופניים, רמז לכלי התחבורה החביב על המקומיים. חשבתי לעצמי, האם המשפט 'אם שותים לא נוהגים' תופס גם פה… המקום היה יחסית מלא, ישבתי על הבר. במבט ראשון התאכזבתי. היו בערך 10 ברזים , די סטנדרטים: לף, פרנסיסקנר, קילקני, ברוקלין לאגר, hell, פאלקון. איפה הם מחביאים את הבירות הבלגיות ? חשבתי לעצמי. בשלב הזה שקלתי לצאת ולחזור לבר ליד המלון ולווסטמאל דובל הנפלאה שלי, אבל החלטתי בכל זאת לשתות משהו. "ברוקלין לאגר", ביקשתי מהברמן. "אין, נגמר" הוא ענה. "אם אתה רוצה בירה עם אותו סוג של כשות, תנסה hell". ניסיתי. hell היא בירת לאגר שבדית, מאחת המבשלות הקטנות שקמו בשנים האחרונות. הבירה בעלת 5.4% אלכוהול, בעלת צבע נחושת וסיומת כשותית מרירה מאוד. המבשלה מייצרת גם את הבירה heaven, שהיא בירת אייל. בזמן שאני מחכה לבירה, שמתי לב שהבירה של היושב לצידי הגיעה במין עריסת עץ והיא ממש מכוסה באבק. "מה אתה שותה?" שאלתי. "זאת בירה, המיוצרת בתסיסה ספונטנית". "למביק?", שאלתי. "כן, אבל בלי הפירות שמוסיפים בסוף התסיסה למתן את החמיצות. זאת בירה משנת 2000 אבל היא לא התיישנה מספיק, היא עדיין חמוצה". מיד הבנתי שלצידי יושב מישהו שמבין בבירה. סיפרתי לו שאני מאוכזב מהמבחר של הבירות במקום והוא חייך. "תן לי להסביר לך", אמר. הוא ביקש תפריט מהברמן והראה לי שהמקום מחזיק יותר מ 600 בקבוקים, חלקם בקבוקים מהשנים 2000-2007 של בירות טרפיסטיות ובירות נדירות מיושנות. המחירים הגיעו עד 250 שקל לבקבוק של 330 מ"ל. בנוסף המקום מגיש גם Cask ale. cask ales זו בירה לא מסוננת ולא מפוסטרת שמיושנת בחבית בפאב (כולל תסיסה) ומוגשת מהחבית ללא תוספת של גז בתהליך המזיגה. במקרים רבים מתיחסים לבירות אלה גם בשם real ale. המזיגה של בירות כאלה נעשת בעזרת ברז בעל משאבה ידנית. הברמן צריך לשאוב בירה על ידי משיכה בידית, בדומה למזיגת מים בברז ישן. שתיתי בירה כזאת ממבשלה שבדית מקומית בשם ocean bryggeriet שהיתה מצוינת. מספר דקות לפני שנפרדתי לשלום ויצאתי לדרכי חזרה למלון ראיתי על הבר בקבוק של ברוקלין לאגר עם כיתוב בעברית על התווית… כולל הפרטים של היבואן נורמן. כנראה שנראה אותם בקרוב מאוד בארץ.

לסיכום, אני יכול רק לאחל למגוון בירות כזה גם בישראל. עוד תמונות רבות כאן.

לחיים, דרור.