בשבוע שעבר, מיד אחרי ראש השנה, בזמן שחובבי הבירה טסו למינכן לחגיגות האוקטוברפסט, אני טסתי למילאנו. מילאנו ? מה למילאנו ולבלוג על בירה אתם שואלים, זה מה שאני שאלתי. החלק האירוני הוא שבמקור הפרויקט שאליו טסתי היה אמור להתקיים במינכן… כבר ראיתי את עצמי מאריך את הביקור ונשאר באוקטוברפסט. בסופו של דבר, אחרי טיסת בוקר קצרה (4 שעות, אלעל ,לא מגישים בירה) נחתי במילאנו.

כידוע, לאיטלקים אין מסורת בירה מפוארת. ברומא העתיקה התייחסו לבירה כמשקה לברברים בעוד יין היה המשקה האלכוהולי הנפוץ והמוערך. תרמה לכך גם העובדה שאויביהם של הרומאים, השבטים הגרמניים מצפון, שתו בירה. רוב הבירות האיטלקיות הן לאגרים בהירים או פילזנרים והצריכה הממוצעת לנפש נמוכה. בחנויות ובברים אפשר לראות בעיקר בירות מהמבשלות פרוני (Peroni) – בירת לאגר קייצית וקלילה שמיובאת גם לישראל ומורטי (Moretti) – בירת לאגר עם תוית נחמדה של איטלקי משופם. אפשר גם למצוא גרסאות כהות וחזקות של הבירות האלה (Doppio Malto) שזה דופלבוק באיטלקית (דופלבוק הוא סוג של לאגר איכותי, מחוזק ועשיר יותר, עם מורכבות שמזכירה אייל). עובדה מעניינת היא שמארזי הבירות מכילים שלושה בקבוקים, כנראה ש six pack גדול על האיטלקים. אם מחפשים טוב ועם קצת עזרה מגוגל, אפשר למצוא במילאנו גם בירות אחרות.

a tutta birra, הכל בירה בתרגום חופשי, היא חנות הבירה הראשונה באיטליה. החנות נפתחה לפני 15 שנה במילאנו והיום מחזיקה כ 500 סוגי בירה מכל העולם, כוסות, חולצות ושאר פריטי בירה. בחנות ניתן למצוא גם בירות בוטיק (microbreweries) איטלקיות. בעלת החנות סיפרה כי אחת ממבשלות הבוטיק, מבשלת בלטאיין (Beltaine) מאזור בולוניה, מייצרת בירות שמבושלות עם ערמונים! מגבלות האנגלית של בעלת החנות ומגבלות האיטלקית שלי, גרמו לכך שלא הצלחתי להבין מתי ואיך בדיוק מוספים את הערמונים בתהליך בישול הבירה, אבל זה הספיק כדי לשכנע אותי לקנות בירה אחת כזו. בירות הבוטיק נמכרות בעיקר בבקבוקי 750 מ"ל (בדומה ליין), כמו לומר, בירה או לא בירה, אנחנו עדיין באיטליה. קניתי בחנות גם בקבוק בירה Duff. נכון, זו לא בירה איטלקית, לא בירת בוטיק אבל זו הבירה של הומר סימפסון. מסתבר שיש מבשלה גרמנית באותו השם שמייצרת את הבירה. לא יכולתי להתנגד.

בערב למחרת, אחרי עשר שעות במשרד, הלכתי לבר בשם Isole della birra. אי הבירה (בתרגום חופשי), הוא בר שמגיש בירות בוטיק איטלקיות מהחבית. במקום שישה ברזים ועוד מספר לא גדול של בקבוקים ממיטב תוצרת איטליה. בברזים נמזגים למברטה (Lambrate), מבשלה מלב מילאנו עם בירות במספר סגנונות – חיטה 5%, לאגר ענברי (אמבר) 6.8% ובירה עונתית לקיץ 3.8%, וביריפיסיו איטלינו (Birrificio italiano), מבשלה המייצרת בעיקר לאגרים בסגנון בווארי, מדרום לאלפים (כהגדרתם). שתיתי בירת חיטה, שהייתה זהובה ועכורה עם ארומה קלה של פירות וראש קצף לבן ופילזנר זהובה וצלולה, עם ראש קצף לבן בוהק שהייתה מרעננת.

איטליה היא עדיין בעיקר ארץ היין, הפסטה והקפה אבל, גם לחובבי הבירה יש מה לגלות ולטעום. ולאוקטוברפסט אני מקווה להגיע בשנה הבאה.

עוד תמונות מהביקור במילאנו במצגת.

לחיים,

דרור.

השבוע הוזמנתי לאירוע השקת בירה מכבי החדשה במלון לאונרדו ברמת החייל שבתל אביב. בבר המלון, בקומה התשיעית, התקיים מפגש עיתונאים חגיגי בהשתתפות אנשי טמפו ושלמור תקשורת. האירוע התחיל עם ארוחת שף בליווי בירה מכבי. על כל שולחן, וגם בין השולחנות הוצבו שמפניירות עם בקבוקי מכבי בקרח. עוד לפני האוכל רציתי לטעום את הבירה. הבקבוק והתווית שעוצבו מחדש, הקנו לבירה מראה צעיר יותר ומזמין ועדיין עוררו בי נוסטלגיה לבירה הכי ישראלית שיש. אני לא זוכר מתי היתה הפעם הקודמת ששתיתי מכבי, אבל הבירה הפתיעה אותי לטובה. אני יכול לומר שמכבי החדשה טובה יותר ולא נופלת משום בירה בסגנון שלה, סגנון הפילזנר. 

אחרי הארוחה, גיא צוקרמן, מנהל חטיבת הבירה בטמפו, הציג את השינוי שעברה בירה מכבי. התהליך, שערך שנה, נעשה בהשתתפות אנשי היינקן העולמית, באחת הפעמים הבודדות שבהן היינקן העולמית לוקחת חלק פעיל ובלתי נפרד בפיתוח של תוצרת מקומית. בטמפו החליטו להשתמש ב 100% מאלט (לתת) אירופאי איכותי ולעמוד בחוק הטוהר של הבירות הגרמניות. מכבי החדשה מכילה אך ורק לתת, כשות ושמרים ללא דגנים נוספים שהשתמשו בהם בעבר. אחוז האלכוהול הועלה ל 5% , לבירה גוף מעט מלא יותר וטעם עשיר יותר. חשוב להדגיש, לא מדובר בשינוי שיגרום לבירה להפוך לבירת בוטיק מתוחכמת. לטמפו היה חשוב לשמור על קהל היעד הנוכחי של מכבי, שמחזיקה פלח שוק של 11% משוק הבירה בישראל. בנוסף, עוצב גם הבקבוק מחדש על ידי המעצב הישראלי פיליפ בולקיה, שאחראי בין היתר לשינוי הלוגו של פלאפון ולעיצוב יוגורט דנונה.

אחרי המצגת פנינו לקינוחים, ולאחר הקינוחים הוזמנו להופעה של יהודה פוליקר בגולדסטאר זאפה הסמוך. איזור הבר נסגר לטובת האירוע והאירוח כלל הרבה בירה מכבי.

אם אתם שואלים את עצמכם מה יהיה הסלוגן של מכבי החדשה, כאן אין שינוי. 'יש מכבי יש חברים' ימשיך להוביל את הקמפיין, אבל במסע פרסום חדש שיפנה לקהל צעיר יותר.

לחיים,

דרור.

אחרי הפוסטים על שוודיה ובלגיה אני מגיע לסיכום (ביניים, אני מקווה) של הביקורים שלי בחו"ל בתקופה האחרונה עם פוסט על גרמניה.

בגרמניה, לאן שתפנה, אתה מוקף בירה. כבר בשדה התעופה של מינכן, מקבלים את פניך עם פרסומת ענקית של פרנציסקאנר, בסוג של ברוך הבא לגרמניה. אבל למעשה כבר לפני, אם טסת עם לופטאנזה, אתה יכול לשתות בירה ולהתכונן לנחיתה רכה. בטיסות לופטאנזה מגישים פילזנר גרמני (די סטנדרטי האמת) בשם Warsteiner Premium Verum של המבשלה Warsteiner, שהיא המבשלה הפרטית הגדולה ביותר בגרמניה.

במסגרת הביקור בגרמניה הייתי במשך מספר ימים בעיר ארדינג, צפונית למינכן. פרט לביקור במבשלת ארדינגר, אין יותר מדי מה לעשות בארדינג. הגעתי לשם ביום שני מוקדם בבוקר וחיפשתי מה לעשות. פקיד הקבלה במלון הציע לי לנסוע למינכן. "בכמה זמן נסיעה מדובר ?" שאלתי, "45 דקות ברכבת, תחנת הרכבת ממש קרובה". למרות ש 45 דקות נשמע לא מעט, החלטתי לנסוע. "איך אני מגיע לשם ?". "אתה צריך לקחת את הרכבת S2 לדכאו", אמר כשהוא מושיט לי מפה של מסלולי הרכבת, "הרכבת מגיעה עד למרכז מינכן."  הרמתי את הראש מהמפה "הרכבת לדכאו?" שאלתי "כן." ענה. "אבל אני יורד לפני, כן ?" הוא לא הבין את האירוניה בשאלה שלי, "כן, אתה יורד במרכז מינכן". יצאתי מהמלון ולאחר הליכה קצרה הגעתי לתחנת הרכבת. עליתי על הרכבת לכיוון מינכן ולאחר 45 דקות ירדתי בתחנה Marienplatz City Center.

ברחובות המרכזיים של מינכן אפשר למצוא את בתי הבירה (bräuhaus) של המבשלות הבוואריות המפורסמות, בינהם פאולאנר (Paulaner), שניידר (Schneider), אוגוסטינר (Augustiner) והופבראו (Hofbräu). לכל מבשלה, בית בירה מפואר שבו יושבים המוני תיירים ומקומיים לשתות בירה ולאכול מאכלים גרמנים מסורתיים. לאחר טיול קצר ביניהם נכנסתי להופבראוהאוס, שהוא בית הבירה של מבשלת הופבראו, מבשלה שנוסדה בשנת 1589 ובבעלות ממשלת בוואריה. בהופבראוהאוס יותר מ 1000 מקומות רק בקומת הכניסה, בירגרטן יפה וקומה המיועדת לפסטיבלים. בנוסף, יש במקום גם חנות מזכרות גדולה הכוללת כוסות, בגדים ושאר חפצים ממותגים בלוגו המבשלה ומוזיאון היסטוריית הבירה המציג את ההיסטוריה של המבשלה, סוגי הבירה ומאכלים טיפוסיים המלווים את שתיית הבירה. אם מזכירים היסטוריה, חשוב להזכיר שלבית הבירה הזה גם תקופה אפלה. המקום שימש את המפלגה הנצאית לכנסים פוליטים ואף היטלר הציג בו את האידיאולוגיה הנאצית. לא ישבתי לשתות שם, אחרי סיור קצר יצאתי ופניתי לבירגרטן נחמד ובו שתיתי פאולאנר הל (Hell) צוננת, שהיא בירת הלאגר של פאולאנר, המוכרת בארץ בעיקר בזכות בירת החיטה. הבירה היתה בהירה וצלולה, עם טעמי כשות מודגשים.

שבועיים קדימה, ב fast forward ,ואני בפרידריכשאפן (Friedrichshafen), עיר לחופי אגם בודנזי שבדרום מערב גרמניה, בקרבת היער השחור. אני די בטוח שלא שמעתם על העיר הזאת, בדיוק כמו סוכנת הנסיעות ודיילי הקרקע בשדה התעופה. כשהגעתי הסתובבתי באיזור האגם ומרחוק ראיתי מה שנראה כמו חגיגה כלשהי. כשהתקרבתי ראיתי שמדובר בלא פחות מ "חגיגות 150 שנה לשירות הכבאות האיזורי"… איך אתם חושבים שחגגו ? ניחוש אחד, בירה. בתוך אוהל בירה ישבו עשרות כבאים, שוטרים וחוגגים אחרים ושתו כמויות של בירה בזמן שלהקת הכבאים ניגנה על הבמה. המראה של גרמנים, לובשי מדים שותים בירה, שרים בקולי קולות,לא עשה לי יותר מדי טוב. הבירה היחידה שנמכרה באירוע היתה ליבינגר (Leibinger), בירה מקומית שמיוצרת בעיר הסמוכה. אל תתפלאו אם לא שמעתם עליה. בזכות הרגלי שתיית הבירה של הגרמנים, בשונה מהרבה מדינות שבהן מבשלות מצליחות קנו מבשלות איזוריות קטנות והפכו לבסוף לתאגידים בינלאומיים, קיימות מאות מבשלות מקומיות. הגרמנים מעדיפים את הבירה של העיר הגדולה הקרובה, הבירה של המחוז ולא בירות בינלאומיות שמיוצרות על ידי מבשלות ענק.

בירה נוספת שאפשר לשתות באיזור היא רוטהאוס (Rothaus), בירה ממבשלה שנמצאת גבוה ביער השחור. למעשה זו המבשלה הגבוהה ביותר בגרמניה. הבירה, שמבוקשת בעיקר על ידי צעירים, הפכה ללהיט בשנים האחרונות בגרמניה. ללא מסע פירסום ובהסתמכות בעיקר על שמועות מפה לאוזן הצליחה המבשלה לפרוץ את גבולות האיזור והיום היא נמכרת בכל גרמניה.

הרגלי שתייה מעניינים נוספים שנתקלתי בהם כוללים עירבוב של בירה ומשקאות נוספים. רדלר (Radler) הוא עירבוב של בירה ולימונדה או משקה קל דומה. דיזל (Diesel) הוא עירבוב של בירה וקולה. עד לשנת 1993 המשקאות האלו הורשו לעירבוב רק בזמן ההגשה. היום אפשר למצוא על המדפים בחנויות משקאות מוכנים, שונים ומשונים. אני ראיתי 10 סוגי בק'ס שונים - עם לימון, עם אשכולית ועוד (אפשר להתרשם מהמבחר בתמונות הנוספות). את המשקאות האלה מכינים גם עם בירת חיטה וגם עם בירת לאגר, עם בירות כהות ובהירות.

תמונות בתי בירה נוספים במינכן, החגיגות בפרידריכשאפן ושאר חוויות במצגת.

לחיים, דרור.

בפוסט האחרון כתבתי על הביקור שלי בעיר לוון (Leuven) בבלגיה, בה נמצאת המבשלה הראשית של הבירה סטלה ארטואה. ובקישור מושלם, השבוע התקיימה אליפות ישראל במזיגת הבירה סטלה ארטואה בתל אביב. התחרות מתקיימת זו השנה החמישית בישראל ומנצח התחרות ייצג את ישראל בגמר אליפות העולם במזיגת בירה (World Draught Master Competition 2009) שתיערך בסוף חודש אוקטובר בניו-יורק. חבר השופטים כלל את העיתונאי יאיר גת, צביקה שמלץ (טכנאי מערכות מזיגה ראשי במבשלות בירה ישראל) ועבדכם הנאמן. שחר הרץ מבירמאסטר ניצח על ההפקה כולה, הנחה וניהל את התחרות, בנוסף לתפקיד השופט הראשי.

לתחרות נגשו כ 20 ברמנים מכל הארץ אשר התחרו במזיגה המיוחדת של הבירה מחבית ומבקבוק. הברמנים נדרשו למזוג שתי כוסות סטלה ארטואה מהחבית וכוס אחת של סטלה ארטואה מבקבוק. מזיגת סטלה ארטואה על פי התחרות היא תהליך, אפשר אפילו לומר טקס, הכולל שלבים רבים המבטיחים את איכות המזיגה ואת חווית הלקוח המושלמת. כדי לקבל את מלוא הנקודות היה על הברמנים לבצע בצורה מדויקת 44 סעיפים, תחת עיניים בוחנות של השופטים ומנהלת המותג, אורית עזרא.

המזיגה מתחילה בהכנה, ניקוי ושטיפה של הכוסות. הניקוי צריך גם לכלול את רגל ובסיס הכוס, יבוש הכוסות וכמובן בדיקה על ידי הסתכלות דרך הכוסות. בשלב המזיגה, יש למזוג שתי כוסות שליש מהחבית, בצורה רציפה. לדאוג לראש קצף של כ- 3 ס"מ, חיתוך ראש הכוס הראשונה בזוית נכונה ובתנועה נכונה בזמן המזיגה של הכוס השניה. אחרי המזיגה מתבצעת שטיפה חיצונית של הכוסות, על ידי טבילה במים, כדי לדאוג שאין קצף בחלק החיצוני של הכוס. השלב האחרון הוא שלב השירות וההגשה. ההגשה חייבת לכלול תחתיות בירה, כאשר הלוגו הבירה על התחתיות והכוס פונה לכיוון השופט, מזיגה של בקבוק הבירה בתנועה אחת רציפה, ללא מגע בין הבקבוק לכוס וראש קצף של כ- 3 ס"מ. כל העת הכוסות נאחזות בבסיסן בלבד. אם זה נשמע לכם מורכב, אתם צודקים.

המנצח בתחרות הוא גבי בן-עמי, ברמן מהפאב בולינט בירושלים, במקום השני רוני זלינגר, ברמנית מהוד השרון ובמקום השלישי עידן לזימי, ברמן מרחובות.

לחיים,

דרור.