את הפוסט הזה, כתבתי לפני כמה חודשים אבל אף פעם לא פרסמתי. עכשיו הגיע הזמן שלו.

באחד מימי שישי האחרונים, הגעתי לסיבוב בירה במרכול הדרך שברמת ישי. לא הגעתי לשם במיוחד, נסעתי לטבעון, ליום ההולדת של הבת של אחי ובזמן ההפעלה (סדנת תיפוף אפריקאית לבני 7) נעלמתי לחצי שעה.

מבחוץ מרכול הדרך נראה כסופרמרקט רגיל שנמצא בתחנת דלק. רק כשנכנסים פנימה, מגלים מקרר, או חדר קירור בעצם, מלא בירות (נכון, במקרר יש גם קצת גבינה וחלב, אבל זה באמת הולך לאיבוד בין כל השאר). המקרר מלא מדפים ועליהם, לכל אורך הקיר, נמצאות בירות - בירות בלגיות, אנגליות, גרמניות ועוד עשרות בירות ממדינות אחרות, בבקבוקי 750 מ"ל ,בקבוקי מגנום וגם חביות 5 ליטר. נכנסתי למקרר והתחלתי להסתכל סביב על הבירות. אחרי דקה, לא יכולתי לסבול את הקור, ויצאתי. כך לסירוגין, נכנסתי ויצאתי עד שבחרתי את הבירות שרציתי. אין לי מושג לאיזו טמפרטורה המקרר מכוון, אבל זה קר מדי עבור בני אדם! אשתי ויתרה אחרי עשר שניות ונעמדה לחכות לי בחוץ.

בזמן שביקרתי בחנות, התקיים מבצע - כוס ארדינגר מיוחדת לחובבי כדורגל, מתנה על כל קניית שישיית בירות ארדינגר וויסביר או דונקאל. הכוס שבנויה ככוס בירת חיטה גרמנית, עבה וגבוהה, מסתיימת בצורת כדורגל. ארדינגר, בכמה מילים, אחת מבירות החיטה המועדפות עלי (למרות שאני לא חובב גדול של הסגנון), היא בירת חיטה גרמנית מסורתית, שתהליך היצור שלה כולל שתי תסיסות. תסיסה ראשונה בזמן בישול הבירה במפעל ותסיסה שניה המתרחשת בבקבוק או החבית. זוהי בירה מעוננת ועכורה עם ארומה של חיטה ופירות וטעם כשותי עדין מאוד. את ארדינגר פגשתי לראשונה בזמן ביקור בגרמניה, וגם ביקרתי במבשלה.

מרכול הדרך הוא בבעלותם של שני חובבי בירה שהם גם בעלי הפאב בית המרזח (גם הוא ברמת ישי). בית המרזח נחשב לפאב עם מספר ברזי הבירה הגדול ביותר בארץ, 28 ברזים והפאב היחיד שבו חדר קירור נפרד לחביות. לפאב אקדיש פוסט נפרד. אז אם אתם בדרך לצפון או חוזרים, תעצרו במרכול הדרך, תחנת הדלק סונול, אזור התעשייה רמת ישי, רק תיקחו איתכם סוודר.

לחיים, דרור.

בשבוע שעבר ביקר בארץ פרנק הרברט פייפר, הברומאסטר של מבשלת ויינשטפן (weihenstephan) הגרמנית, כאורח מבשלות בירה ישראל. במפגש שנערך בחדר הפרטי של הטמפל בר בסינימה סיטי, הציג את היסטוריית המבשלה, את תהליך הבישול ואת סוגי הבירות שמיוצרות במבשלה. ההרצאה שנתן היתה מעניינת במיוחד. כל כך הרבה ידע וניסיון הועבר בהרצאה, שהצטערתי שלא הקלטתי את הדברים. במפגש נכחו אנשי מבשלות בירה ישראל, עיתונאים מתחום האלכוהול ומומחי בירה.

רבים יודעים שויינשטפן נחשבת למבשלה העתיקה בעולם. היא החלה את דרכה בשנת 1040 כמנזר ועם השנים הפכה למבשלה תחת בעלות מדינת בוואריה. ההיסטוריה של ויינשטפן רצופה מלחמות ותלאות רבות אשר גרמו אפילו להרס המנזר ושיפוצו מחדש על ידי הנזירים, ביותר מפעם אחת. מה שרבים לא יודעים היא העובדה שסביב מבשלת ויינשטפן, בעיר פריסינג (Freising), נמצא המרכז הטכנולוגי של הטכניון של מינכן (Technische Universität München) הכולל את אחד המוסדות האוניברסיטאיים המובילים בעולם ללימודי בישול בירה. בטכניון, לומדים כ 500 תלמידים brewery science (תוכנית שפרט ללימודי בירה, כוללת גם לימודי פיזיקה, כימיה, מכונאות ועוד). את בוגרי ויינשטפן אפשר למצוא במבשלות מובילות בעולם.

ויינשטפן היא בירת חיטה, כלומר היא מופקת מלתת חיטה (חיטה גרוסה קלויה) בשונה מרוב הבירות, המופקות מלתת שעורה. בירות חיטה מיוצרות בעיקר בדרום גרמניה, באיזור מינכן וסביבתה ובדרום מערב גרמניה באיזור שטוטגרט. ויינשטפן מייצרת שישה סוגים שונים של בירות חיטה ושישה סוגי בירות לאגר. הטעימה כללה שמונה בירות, שישה בירות חיטה ושני לאגרים. במהלך הטעימה, שמרתי מעט מכל בירה בכוס מולי, כי ידעתי שבסוף הטעימה אני אקבל תמונה צבעונית מרהיבה.

הבירות שטעמנו (על פי סדר הטעימה) היו:

אלכוהול-פרי (Alkoholfrei) – בירת חיטה ללא אלכוהול. בירת חיטה שעוברת תהליך נוסף להוצאת האלכוהול. זהו תהליך מיוחד שפותח בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה השכנה. בירות ללא אלכוהול הן טרנד עכשווי בגרמניה. 90% מהיצור של בירה זו מיועד עבור השוק המקומי. על פי החוק הגרמני, בירה עם עד 0.5% אלכוהול נחשבת ללא אלכוהול. על הבירה הזו דילגנו די מהר.

לייט (Leicht) – בירת חיטה עם אלכוהול מופחת. בירת חיטה עם 3.2% אלכוהול. היצור של בירה זו מצומצם, לפי פרנק, ללא הצלחה רבה בינתיים. גם על בירה זאת דילגנו די מהר.

הפה-וויסביר (Hefeweissbier) – בירת החיטה המפורסמת של המבשלה. בירת חיטה גרמנית קלאסית. צבע זהוב, עכורה, ראש קצף גבוה בצבע לבן עם טעמים אופיניים לסגנון. זו הבירה שניתן להשיג בארץ, עדיין רק מהחבית. בטעימת הבירה, חשתי בעקצוץ גבוה יותר של גז ואכן צדקתי. בגרסת הבקבוק של הבירה קיים מעט יותר CO2 (שבעה גרם מול 5.5 גרם בחבית). רמת הגז הופחתה בחבית מפני שרמת גז גבוהה גרמה למזיגה של בעיקר קצף ופחות בירה.

קריסטל (Kristallweissbier) – בירת חיטה מסוננת. בירת חיטה שעוברת סינון, במראה דומה בדיוק לבירת לאגר. צלולה, מעט מאלטית יותר. (שימוש ב light color malt - 6 EBC) לא פופולרית בבוואריה, פופולרית בעיקר בברלין. בעבר נקראה שמפנייה-ויזן, עד שנוצרו בעיות עם יצרני השמפניה. מהווה רק 8% מהתוצרת של המבשלה.

דונקל (Hefeweissbier Dunkel) – בירת חיטה כהה. צבע חום בהיר, מתוקה יותר, 40% dark barley malt. אפשר להשיג אותה בארץ רק בפסטיבלים (טעם העיר, בריזה).

ויטוס (Vitus) – בירת בוק חיטה (Weizenbock). צבע חיוור (קרוב לקריסטל), ריח בננה, טעם דחוס וטעימה מאוד. בוק הוא תת סגנון של לאגר, סגנון חגיגי, שבאופן מסורתי פתח את עונת השתייה בגני הבירה בגרמניה. 7.7% אלכוהול, הבירה מאוחסנת זמן ממושך בטמפרטורה קרה במרתפי המבשלה, כמתבקש מהסגנון. שם הבירה, כמו הרבה בירות מיוחדות של מבשלות גרמניות, מגיע משם של קדוש נוצרי. כדי להגיע להנאה מלאה ,יש למזוג את הבירה לכוס פתוחה, בדומה לכוסות שבשימוש בירות בלגיות. 

בשלב הזה, כדי לספוג את הבירה ולהתכונן לשתי הבירות האחרונות, הוגש אוכל לחדר. צלעות, סטייקים, קבב וכל מה שהולך כל כך טוב עם בירה טובה. אחרי הפסקה קצרה המשכנו בטעימה.

פסטביר (Festvier) – בירה עונתית ,מבושלת במיוחד עבור עונת האוקטוברפסט (למרות שויינשטפן אינה בין המבשלות שמורשות להשתתף בפסטיבל הרשמי). זוהי לא בירת חיטה, אלא תת סגנון של לאגר. בירה מסוננת, בצבע זהוב, מעט כהה, עם 5.8% אלכוהול מאוזנת ונעימה לשתיה.

קורביניאן (Korbinian) – בירת דופלבוק. צבע כהה מאוד (שימוש של Dark barly malt & Dark caramel malt), מסוננת, מתיקות עדינה עם רמזים לקרמל, 7.4% אלכוהול. זו הבירה שהוגשה אחרונה והפילה את כולם, לא רק בגלל האלכוהול. בירה מיוחדת  וטעימה, מיוצרת בכמויות קטנות (1000 הקטוליטר בשנה). דופלבוק היא בירה שנועדה לשימוש הנזירים בימי הצום הרבים (לשתות היה מותר), פרנק סיפר שבחוקי המנזר מצאו שהמקסימום היומי המותר לנזיר היה 10 כוסות של דופלבוק, כשנפח כל כוס היה 1.3 ליטר…

ויינשטפן נמכרת בישראל מאז שנת 2003 ונמזגת מהחבית בלבד. בשלב זה אין כוונה להביא את הבירה בבקבוקים לישראל, למרות שלדעתי יש ביקוש. אין לי את נתוני המכירות, אבל מהתרשמות שלי, ויינשטפן היא בין בירות החיטה האהובות ביותר והנמכרות ביותר בישראל. המפגש היה מרתק מאוד ונותר רק לקוות שנראה עוד כאלה בעתיד.

עוד תמונות במצגת,

לחיים, דרור. 

לפני שנה בערך, באחד הפוסטים הראשונים שלי, כתבתי על מארז אוקטוברפסט הכולל פחית ליטר וכוס פאולנר שנמכרו בארץ באותו זמן. ובכן, זמן זה הגיע שוב. המארז נמכר שוב בכ-50 חנויות יין ומעדניות נבחרות ובקרוב אמור להיכנס גם לרשת טיב טעם.

החידוש השנה הוא, שבפעם הראשונה בישראל אפשר להשיג את הבירה גם מהחבית, במקומות הבאים:

חוף הוילאג' באילת
פארק אבניו באילת
מנגה בב"ש
מנצ'ילה בב"ש
מוזה בערד
פישנזון באשקלון
סטארדאסט בירושלים
בלו הול בירושלים
מרפי'ס מודיעין
לה מורס ברחובות
רנאטו ברחובות
כרמלה בנחלה בת"א
נורמה ג'ין בת"א
פרילנד בת"א
טמפטיישן בת"א
סוקו בר ברמת השרון
מרפי'ס הרצליה
אלי'ס בחיפה
אנזו ברמת ישי
דוריס בר בקיבוץ אפיקים

פאולנר אוקטוברפסט היא בירת לאגר המבושלת פעם בשנה, עבור האוקטוברפסט (אם אתם לא מכדור הארץ, זה פסטיבל הבירה הגדול בעולם שנערך במינכן מדי שנה), והשנה גם נבחרה בתור הבירה הטובה היותר בקטגוריית הלאגר בפסטיבל מעברות. אז, כמו שאומרת ג.יפית, זה כדאי.

לחיים,

דרור.

פוסט קצר הפעם, עם המלצה על שני סרטי בורקס בירה שתהנו לראות.

Beer Wars – סרט תעודה אמריקאי המתאר את מאחורי הקלעים של תעשיית הבירה באמריקה, ואת המלחמה היומיומית המתרחשת בין המבשלות הקטנות והאיכותיות לבין תאגידי הבירה הענקיים של אמריקה. אפשר להזמין את ה DVD דרך אתר הסרט, או להוריד בתוכנת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מגורכם (לא מומלץ).

BeerTickers – סרט תעודה בריטי על קומץ משוגעים שמחפשים ושותים בירות אנגליות מסורתיות מסוג Real Ale. real ale או Cask Ale זו בירה לא מפוסטרת ולא מסוננת, שעוברת תסיסה בחבית ומוגשת ללא תוספת של גז בתהליך המזיגה. מזיגה של בירה כזאת, דורשת שאיבה ידנית של הבירה מהחבית. (למי שלא זוכר, נתקלתי בבירה כזאת בשוודיה). בסרט מתואר החיפוש אחר הבירות, השתייה והתיעוד שלהן. הסרט ייצא בנובמבר, בינתיים אפשר ליהנות מהטריילר.

לחיים,

דרור.

בשבוע שעבר התקיימה פגישה של מבשלי בירה ביתית. הארגון והאירוח נעשה על ידי הדובים (פרטים בהמשך) שתרמו את הסוכה בחצר, המשתתפים התבקשו להביא בירות מעשי ידיהם ומשהו לאכול ליד הבירה. למרות שאני לא מבשל בירה, (בעיקר בגלל בעיות של מרחב-זמן) הצעתי להצטרף התקבלה בברכה. במהלך המפגש, בין טעימת בירה אחת לשניה הוחלפו חוויות על פוקקים, בקבוקים, חומרים, מתכונים ועוד. חוץ מהטעימה עצמה, עניין אותי מאוד הסיפור האישי מאחורי כל מבשלה והדרך שבה כל אחד מהמשתתפים הגיע לבישול. הרשמים לפניכם.

הדובים – האחים דגן ורותם (רעננה) מבשלים מאפריל 2009

למי שביקר בפסטיבל מעברות האחרון, אין צורך להציג את מבשלת הדובים. ובכל זאת, האחים דגן ורותם מבשלים מאפריל 2009 ומבשלים המון. דגן נדבק בחיידק הבישול בעת טיול משפחתי בארה"ב והוא אחראי להדבקת אחיו רותם. הם מבשלים ביחד כשרותם אחראי למיתוג. הוא זה שבחר את שם המבשלה, ונותן שמות ותוויות מדהימות לבירות. הדובים מבשלים 20 ליטר, 4-5 פעמים בחודש, ומגייסים את עזרת כל המשפחה לתהליך. בנוסף לבישול הבירה, דגן כותב בלוג שמתאר את קורות מבשלת הדובים.

שדון – דני (זכרון יעקב) ושחר (בנימינה) מבשלים מיוני 2009.

דני ושחר הכירו בעקבות הבנות שלהם, שלומדות באותה הכיתה. שחר פנה בדוא"ל לדני וסיפר לו שהוא נדבק בחיידק בישול הבירה ומחפש סיר. בתור אחד שמאוד אוהב בירה, דני הצטרף לעניין הבישול. הם מבשלים יום בשבוע, 20 ליטר, של בירות במספר סגנונות וגם בירת חיטה בשם חיט ביר. דני מבשל All Grain, אבל לפעמים שחר מביא Extract. כמה מילים על All Grain/Extract למי שלא מכיר את ההבדל. All Grain – שימוש רק בגרעיני לתת לצורך הבישול בניגוד לשימוש ברכז לתת. היתרון ברכז הוא כמובן חיסכון בזמן הבישול, שכן אין צורך להשרות את הלתת הגרוס במים (Mashing) למספר שעות ולסנן אותו לפני שלב ההרתחה. All Grain, נחשב איכותי יותר, למרות שגם על זה יש ויכוח.

פיסטה ביר – יואב (רמת גן) מבשל כשנתיים.

יואב הוא מהנדס כימי במקצועו. בבישול בירה מעניין אותו גם התהליך והמדע שמאחורי הבישול. "בשביל מה למדתי 4 שנים בטכניון, אם לא בשביל לייצר בירה", הוא אומר בחיוך. מבשל פעם או פעמיים בחודש מנות של 20 ליטר שהולכות לשימוש עצמי, לחברים ולפעמים גם למכירה. שם המבשלה פיסטה מגיע מכינוי הילדות של אשתו, יעל. יואב השתתף בתחרות הלונג שוט האחרונה (סמואל אדאמס לונגשוט 2009 – תחרות הבירה השנתית של מועדון הבירה הישראלי), אולם לא זכה. לדעתו משום שהבירה שהגיש הייתה חזקה מדי באלכוהול. מייצר בעיקר סגנונות בלגיים: דובל, טריפל, סייזון, חיטה בלגית, בירת קריסמס ואפילו קריק.

Brew Tali – אדי סער (חולון) מבשל כשלוש שנים.

אדי סער החליט לנסות את כוחו בבישול אחרי מה שהוא מגדיר "שנים של שתייה פאסיבית". אדי מבשל בעיקר בירות עם "טוויסט"  – בין אם ברמת האלכוהול, התוספות המיוחדות (תיבול), כמות הכשות. מבשל בממוצע אחת לחודש כשבחורף השכיחות גבוהה יותר, 20 ליטר כל פעם, מרכז וגרעינים. השתתף בעבר בלונגשוט ומופיע באתר בקבוק ברשימת מבשלות הבוטיק הישראליות.

קרוון - אבנר (קיבוץ גן שמואל) מבשל מאוקטובר 2007

הרעיון לבשל בירה התבשל אצל אבנר מאז שטייל בניו זילנד אחרי הצבא וביקר במבשלות בוטיק. לקח לו כמה שנים לממש את הרעיון, עד שלמד לבשל בעיקר תוך כדי התנסות, ועשה גם קורס אצל גדי דבירי לפני שנה. אבנר מבשל 20 ליטר, פעם או פעמים בחודש בעיקר לשימוש עצמי. מבשל וריאציות שונות של red ale או בירת חיטה.

שיבולת – נועם (מודיעין) מבשל מיוני 2009

נועם מבשל בטצ'ים של 20 ליטר, פעם – פעמים בחודש בעיקר לעצמו ולחלוקה לחבר'ה. נועם טוען שמאז שהחל לבשל בירה, כמות החברים שלו גדלה בצורה משמעותית. עד כה בישל אמבר אייל, חיטה בלגית, סטאוט ובירת תרי"ג - בירה בתוספת מיץ רימונים שהוא מתכוון לחלק לחברה בזמן ההקפות של שמחת תורה.

דון כישות - ירון (חיפה) מבשל מאוגוסט 2009

ירון רק החל לבשל בירה והוא מגדיר את המבשלה עדיין בהרצה. החל לבשל בגלל האתגר ביצור בירה והיצירתיות שניתן לבטא בתהליך. סיבה נוספת היא שלדעתו בירות הלאגר המסחריות בבקבוקים פשוט לא מספיק טובות. מבשל 20 ליטר, פעם בחודש, לשימוש עצמי והרבה חלוקה לחבר'ה. מתעניין בעיקר בבירות כבדות ומרות ולכן מבשל IPA אבל גם חיטה.

בתור מי שנחשף בפעם הראשונה למבשלות ביתיות מקרוב, הופתעתי לגלות שלכולם יש שם למבשלה ושמות לבירות. רובם מדביקים תוויות על הבקבוקים עם פרטי הבירה ואפילו עם רשימת המרכיבים. כל העסק נראה מקצועי מאוד וכיף גדול. אני יכול לומר בזהירות, שאחרי המפגש אפילו מתחשק לי להתחיל לבשל בירה בבית, אבל קודם כל אני צריך למצוא שם למבשלה…

לחיים,

דרור.