בשבוע שעבר ביקרתי בבר עם חמישים ברזי בירה. את הקוראים הקבועים זה מן הסתם לא מפתיע. איפה הפעם? בבלגיה ? הולנד ? גרמניה ? אז זהו, הפעם זה כאן , בעיר העברית הראשונה, בתל אביב. Porter & Sons, או בקיצור פורטר, הוא מקום חדש ברחוב הארבעה, מהאנשים שהביאו לכם את הנורמה ג'ין. הגעתי לשם לטובת מפגש עם נציג מבשלת גריפין האנגלית וטעימת בירות פולר'ס, אבל ברגע שנכנסתי, קודם כל הייתי חייב לצלם את הקיר מאחורי הבר ולברר איזה בירות מוזגים שם. התחלתי לרשום בפנקס: אוהרה'ס, מרפי'ז סטאוט, מרפי'ז רד, סמואל אדמס בוסטון לאגר, סמואל אדמס עונתית (כרגע winter לאגר) , מכבי, כל סדרת סט. ברנרדוס, פרוני (לאגר איטלקי), בס (Pale Ale אנגלי), פוסטר'ס האוסטרלית, ברבר בהירה וכהה, קוזל (צ'כית), פרנסיסקנר, ארדינגר, kwak, גורדון, ווטרלו, westones (סיידר אנגלי), לינדמנס קריק ואפל, טריפל קרמליט, סטרופרמן כהה ובהירה, פאולאנר חיטה, דונקל (כהה) וסלבטור (דופלבוק), לונדון פורטר, לונדון פרייד, honey dew, שימיי, מרדסו וביטבורגר. רק אחרי שסיימתי לרשום, נתקלתי בתפריט הבירות… בצידו האחד בירות מהחבית, מסודרות לפי סגנון. כל סגנון מכיל תיאור קצר, שעוזר להתמצא במגוון. ובצידו השני תפריט הבירות בבקבוק.  

 איפה הבירות הישראליות אתם שואלים ? גם אני שאלתי. יואב, שעמד מאחורי הבר, מיהר להרגיע. "אנחנו שומרים ברזים למבשלות הבוטיק הישראליות". בפורטר גם פנו לכמה מבשלות קטנות וביקשו חביות, כך שבקרוב נראה גם תוצרת מקומית. בינתיים, אפשר להשיג שם (בבקבוק) בירות של מבשלת נגב ומלכה. 

הסיבה האמיתית להזמנה לפורטר הייתה פגישה עם מנהל היצוא של מבשלת גריפין, מר מייקל קמפבל-למרטון וטעימת הבירות של המבשלה. עד לפני כארבעה חודשים, חלק מהבירות יובאו לארץ על ידי בני קריגר וכעת  הן מיובאות על ידי נורמן פרימיום במגוון גדול יותר וגם בחבית. 

הבירות של פולר'ס מיוצרות במבשלת גריפין. גריפין היא מבשלה משפחתית פרטית, שלא נקנתה על ידי תאגידי הבירה ולמעשה היא המבשלה האחרונה שפועלת בעיר לונדון. המבשלה הוקמה בשנת 1845 ומייצרת בירות אייל בלבד. באנגליה ניתן להשיג את הבירות גם במזיגה אנגלית מסורתית (cask ale) סגנון שכבר כתבתי עליו בעבר. מר מייקל קמפבל-למרטון סיפר כי באנגליה, בשונה מהרבה מקומות בעולם, המבשלות גם מנהלות פאבים. גריפין מחזיקה 370 פאבים, אבל רוב תוצרת הבירה דווקא נמכרת מחוץ לפאבים של המבשלה. עוד הוסיף כי בשנים האחרונות, תחום היצוא מתפתח במהירות והבירה מגיעה להמון מדינות שבעבר לא נמכרה בהן, מדינות בהן הקהל צמא לבירות אנגליות "אופייניות".

אחרי דברים קצרים אלו התחלנו בטעימה. בקבוקים קרים הועברו בין המשתתפים, כל אחד מזג לעצמו. ראשונה נטעמה בירת הדגל של המבשלה, לונדון פרייד. בירת Pale Ale, בצבע אדמדם בהיר, 4.7%. בירה כשותית אך מאוזנת. כבר שתיתי אותה בעבר במספר הזדמנויות, אחת הבירות הפייבורטיות שלי. מייקל סיפר כי נותן השם לבירה זכה באספקת הבירה חינם לכל חייו והוא האריך ימים עד אחרי גיל 90. שניה הייתה לונדון פורטר. כיאה לסגנון הפורטר, זו בירה כהה, מרירה עם טעמים מובחנים מאוד של קפה ומרקם עשיר וקטיפתי 5.4%. ניתן להשיג אותה בארץ גם בחבית. הבירה השלישית הייתה Honey Dew, בירה אורגנית בתוספת דבש. את הדבש (שמקורו בארגנטינה) מוסיפים לבירה בשלב התסיסה. בירה בצבע זהוב, 5%, כמובן שטעם הדבש מורגש. טעמתי אותה כבר בעבר, בירה חביבה אבל אני לא מת עליה. רביעית, ESB, גרסה חזקה יותר של פייל אייל (מזכירה מעט IPA). שם הבירה מורכב מראשי תיבות של Extra Special Bitter. צבע נחושת כהה, 5.9%, מרירה (במובן הטוב של המילה) עם סיומת ארוכה. בירה כלבבי. מייקל סיפר כי הבירה למעשה יצרה סגנון חדש והיום מבשלות רבות מייצרות בירת ESB, כולל באדוויזר האמריקאית. החמישית בטעימה הייתה Golden Pride, אייל עשיר וחזק באלכוהול, 8.5%. צבע ענברי, דומה מעט לבירה בסגנון המנזרים הבלגי, מתוקה וקרמלית. אני אישית מעדיף יותר מרירות. את הבירה לא היה ניתן להשיג בארץ בעבר והיא תהיה זמינה בבקבוק בלבד. לקינוח, אמיר הכין הפתעה. Vintage Ale 2009, אייל חזק עם 8.5%, בירה שמבושלת ומבוקבקת פעם בשנה, Limited Edition כאשר כל בקבוק ממוספר. בנוסף הבירה עוברת תסיסה שניה בבקבוק.

בסיום הטעימה המשכתי להסתובב מעט בפורטר ולהביט בהערצה ב 50 ברזי הבירה. אין ספק שאחזור לפורטר שוב, ולו רק בגלל שבעצם לא טעמתי אף אחת מהבירות בברזים… את הטעימה של פולר'ס עשינו מבקבוק.

לחיים, דרור.

טוב, אז איפה עצרתי ?

אחרי הגולם, נכנסתי לחנות הבירות ממול, Cracked Kettle. בחנות שתי קומות מלאות במדפים מעץ עם מבחר בירות נפלא. בקומה השנייה היו גם מבחר כוסות בירה למכירה. 

קניתי (מימין לשמאל) – שתי בירות של מבשלת אנקור מסן פרנסיסקו. Anchor Steam – בירת קיטור הוא השם שניתן לבירות שבושלו בין השנים 1850 ל 1950 בקליפורניה. מכיוון שלמבשלות לא היו אמצעי קירור באותו הזמן, אבל הן רצו לבשל לאגרים (שהיו פופולריים יותר) נוצרה בירת כלאיים שמבושלת עם שמרי לאגר, אבל ללא הטמפרטורה המתאימה. השם הוא היסטורי וכיום הבירה היא בירת לאגר. Liberty Ale – בירת אייל, עם Dry Hopping. טריפל בלגי עם תווית נחמדה בשם Witkap Pater Tripel של מבשלת Slaghmuylder. בירת כריסטמס של מבשלת בוטיק הולנדית בשם maasland. שתי בירות של מבשלת De Molen, מבשלה הולנדית שיש מסביבה כרגע באז רציני בהולנד ומסביב. כבר יצא לי לטעום סטאוט שלהם עם ניימן. מתוך המבחר של הבירות של המבשלה בחרתי בשתי בירות בסגנון אמריקאי. Amarillo – דאבל IPA עם כשות באותו שם ו Stoombier – בירת קיטור. הבירה האחרונה משמאל, בלי התווית היא לא פחות מ Westvleteren 12 – אחרי ששתיתי את ה 8 בבלגיה וכתבתי על זה, זכיתי לקללות מחבר טוב שרצה גם. הבטחתי לו להביא איתי חזרה לארץ אחת, בפעם הבאה שאני פוגש את הבירה. הסגנון הוא בלגי Quadruple עם 10.2% אלכוהול. הבירה דורגה כבירה הטובה בעולם על ידי אתרים כמו ratebeer. המחיר בהתאם 12 יורו.

למחרת בערב ביקרתי ב heineken experience, מרכז המבקרים הענק של יצרנית הבירה הידועה. על החוויה שלי שם כתבתי לאתר בקבוק עצמו מכיוון שהייתי אורח מטעם טמפו ישראל.

לאחר הביקור שם חזרתי לכיוון מרכז העיר וביקרתי ב beer temple, בר הבירות האמריקאיות הראשון באירופה! כמו שהשלט מראה, יש שם 30 ברזים ומעל ל 70 בקבוקים של מבשלות בוטיק אמריקאיות כמו Anchor, Flying Dog, Great Divine, Left Hand ועוד. המקום נפתח בספטמבר האחרון על ידי הבעלים של הבר Arendsnest, בו ביקרתי בערב הראשון.

מכיוון שהיה זה הערב האחרון שלי בעיר, ומכיוון שבדרך כלל אני לא פוגש בירות אמריקאיות, החלטתי לנסות בירות מעניינות יותר. הראשונה היתה Hercules Double IPA של מבשלת Great Divine מדנוור עם 9.1%. IPA כפול הוא סגנון מריר, כשותי וחזק באלכוהול כפליים. בבירה זו משתמשים בכמות עצומה של כשות וזה מורגש החל מהארומה ועד לסיומת. אהבתי כל לגימה. השנייה, Snake Dog IPA של מבשלת Flying Dog ממרילנד עם 7.1%. הבירה מתוארת על ידי המבשלה כ Hop Monster, בירה מרירה (לא באופן רע, כן?).

כמו שאתם רואים בתפריט למעלה, גם בירה בבקבוקים לא חסר שם. לא כל כך התעניינתי בהם, אבל הברמן הראה לי בירה אחת מיוחדת. tactical nuclear penguin של brewdog, מבשלה סקוטית. זאת הבירה החזקה בעולם, עם 32% אלכוהול (זו לא טעות). לא שתיתי אותה. זו בירה שצריך לשתות כמו ויסקי, במנות קטנות ועם חברים. המחיר, אם שאלתם, הוא 70 יורו.

בנסיעות כאלה, שבהם אני נוסע לבד, יוצא לי לפגוש חובבי בירה אחרים, חלקם מקומיים וחלקם לא. ברגע שאתה יושב על הבר, עם בירה טובה, כל חובב בירה נהפך לחבר. השיחה זורמת, כל אחד מתעניין מאיפה אתה (ששומעים ישראל, פתאום יש הרבה נושאי שיחה). באמסטרדם קרה שפגשתי את אותם האנשים, בכל ערב במקום אחר, בלי תכנון כמובן. חובבי הבירה, מכירים את אותם המקומות ועוברים בניהם כל ערב. מי יודע, אולי השלט צודק ובירה תשנה את העולם.

עוד תמונות, כולל פינגווינים גרעיניים פה. פה לעומת זאת תמונות מהיינקן.

לחיים,

דרור.