Previously on Lost בריסל: ברו-פאב מאכזב בכיכר העירייה, בר משנת 1928 עם בירה נפלאה בשם Hapkin, דיליריום קפה העמוס בבירות על כל שלושת קומותיו ופסל הילד המשתין.
בפינה בדיוק ממול ל Manneken Pis, נמצא הבר Le Poechenellekelder. ישבתי בשולחן בחוץ על המדרכה, צופה בהתקהלות האינסופית סביב הילד המשתין והזמנתי רושפור 6 – אחת הבירות של רושפור הטראפסטית והנדירה מבניהן (באיזשהו אתר קראתי שהבירה היא בסך הכל 1% מסך התוצרת של המבשלה). הבירה היתה בצבע חום-אדום עם ראש קצף לבן יפה. אני לא זוכר את שאר הרשמים, אבל לא אהבתי אותה. הבירה היתה עמוסה, מרוכזת משהו ולא קלה לשתיה. אולי בגלל הציפיות הגבוהות שהיו לי.
נכנסתי לתוך הבר, שהיה חשוך וריק, פרט לשולחן אחד שהיה תפוס על ידי שתי בובות, משעווה אולי, ששיחקו קלפים. בכל פעם שהסתכלתי עליהן נבהלתי. עוד בובות היו תלויות מהתקרה, שקושטה גם בבקבוקי בירה ריקים. על השולחנות והכסאות בפנים, הוטבעו על מתכת שמות של שחקנים ושאר מפורסמים (רובם מתים, אני חושב). בשונה משאר המקומות שביקרתי בהם בבלגיה, בבריסל מדברים צרפתית (ולא פלמית – שפה שמאוד קרובה להולנדית), ולכן גם לא מדברים אנגלית. כל הניסיונות להבין למה המקום נראה כמו שנראה לא צלחו.
משם המשכתי במורד הרחוב, מרחק הליכה של 10 דקות, לבר בשם Moeder Lambic. בניגוד למקום הקודם זהו בר מודרני ומואר שנפתח לפני חצי שנה, ולמרות שמו, מחזיק הרבה מעבר לבירות למביק.
46 ברזים של בירות מהחבית בעיקר ממבשלות בלגיות קטנות. לחובבי הלמביק יש שישה ברזים של מבשלת Cantillon המקומית וגם שש משאבות ידניות למזיגת בירות ב cask condition. נכנסתי וישבתי על הבר. על לוח שחור גבוה נכתב בגיר – Bière du mois – Suisse, בירות החודש - שוויץ. בירות משוויץ עוד לא טעמתי, לכן לא היססתי. ברשימה הופיעו 5 בירות בוטיק משוויץ, מתוכם אחת בסגנון האהוב עלי - IPA. שוב לא היססתי ובחרתי ב IPA בגרסת ה Cask, בשאיבה ידנית ללא תוספת של CO2. נהנתי מכל לגימה.
רציתי לנסות עוד כמה בירות מהמבחר, אבל השעה היתה די מאוחרת. אחרי עשר דקות של התלבטות החלטתי לוותר. זה בהחלט המקום לבקר בו אם אתם מתכננים ביקור בבריסל.
בניגוד למקומות אחרים בהם ביקרתי, בבריסל יש המון חנויות בירה. במבט ראשון זה נראה טוב, אבל במבט שני אתה מגלה שרובן מתמחות יותר בלמכור לתיירים מאשר באמת בבירה. כל חנות מזכרות מוכרת בירה, באיזורי התיירות בעיר יש חנויות שמוכרות בירות בלגיות סטנדרטיות שניתן לקנות בסופר במחיר של פחות מיורו אחד במחיר משולש ויותר. מכל אלה צריך להתרחק. אבל כמובן שיש חנויות מדהימות, עם הצע שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אחת מהן היא Beer planet.
בחנות מבחר ענק של כמעט 1000 בירות, 90% מהן בלגיות, מסודרות על פי סוג במדפי עץ, שחלקם עקומים בכוונה. ברון, בלונד, מנזרי, טראפיסטי, מיוחד, למביק ועוד ועוד. השיטוט בן המדפים פשוט מתסכל. במדף קרוב לקופה היו גם בירות נדירות, אחת מהן שתפסה את תשומת ליבי היתה – דובל טריפל הופ, גירסא כשותית של בירת דובל בבקבוק 750 מ"ל שבושלה פעם אחת בלבד בשנת 2007. כשצילמתי את הבקבוק סיפר לי המוכר שלאחרונה חודש האתר של החנות וכולל את כל הפרטים על הבירות שנמצאות למכירה בחנות. אני ממליץ לכם לנסות אותו. את הטריפל הופ לא קניתי (55 יורו זה עדיין המון כסף), אבל קניתי כמה אחרות.
באותו הערב התקיים חצי גמר ליגת האלופות שבו צפיתי בבר מלא אוהדים ספרדים ומבחר לא רע של בירות בלגיות. את הבירות ששתיתי ועוד תמונות תוכלו לראות כאן.
לחיים,
דרור.
