כשהתחלתי להתעניין בבירות חיפשתי בלוגים על בירה בעברית. לא מצאתי יותר מדי, אבל נתקלתי בבלוג של ניימן, שכותב מעט על בירות והרבה על דברים אחרים. ניימן (השם האמיתי שמור במערכת, תמיד רציתי לכתוב את המשפט הזה) לומד בברלין, מה שמעניק לו גישה לבירות מעניינות ,לפסטיבלי בירה שרובנו רק חולמים עליהם ולמזג אויר שאי אפשר לחיות בו. אז עכשיו ניימן בביקור מולדת, ולכן אירגנו טעימת בירה (משהו שחובבי בירה עושים כשהם נפגשים).

טעמנו 11 בירות, להלן רשמי הטעימה.

1. Orval  – בלגיה – הבירה הטראפיסטית החביבה עלי (שהבאתי דווקא משוודיה). 6.2%, בירה בצבע זהב/אמבר, מעט מעוננת, קו קצף דק בצבע לבן, פירותית ומעט יבשה.  
2. Old Engine Oil – סקוטלנד – בירה כהה, אטומה, כמעט ללא קצף. טעמי קפה ושוקולד. מרה עם סיומת ארוכה. 6%, לא כוס התה הבירה שלי.
3. Sierra Nevada Celebration Ale – ארה"ב – בירת חג המולד של המבשלה המפורסמת מקליפורניה (זהירות ספוילר: הבאתי את הבירה איתי מארה"ב, בקרוב הפוסט). 6.8%, צבע נחושת/תפוז עם ראש קצף לבן. ארומה כשותית מאוד ואפילו ריח ליצ'י. מרה כמתבקש מסגנון ה IPA האהוב על האמריקאים. בירה טובה ונעימה לשתיה.
4. De Molen Borefts Bock 2009 – הולנד – בירה בסגנון בוק, כולל תווית עם תיש כנהוג בסגנון זה. 7.2%, קצף בצבע בז', ארומות פירותיות , לא הצלחתי לזהות פרי מסוים למרות שזה היה לי על קצה הלשון או האף. מרירות מורגשת אבל לא משתלטת. זו אחת הבירות שניימן הביא איתו מפסטיבל בהולנד.
5. Gordon X-Mas – בלגיה – גרסת הכריסטמס של בירת גורדון, בירה שהבאתי מבלגיה. 8.8%, אייל בלגי כהה, מתקתק, כמעט ללא ראש קצף. טעם מורכב אבל מאוזנת. הבירה שהכי אהבתי בטעימה, ממש תחושה של חגיגה בפה.
6. Beltaine – איטליה – בירת בוטיק איטלקית שמבושלת עם ערמונים (הבאתי אותה מביקור במילאנו). הציפיות היו גבוהות אבל הבירה היתה מקולקלת… כבר כשפתחנו אותה, קצף פרץ החוצה (וזה סימן רע). לא ויתרנו, ניסנו לטעום, הבירה היתה חמוצה. בכל טעימה יש לפחות אחת כזאת, הצטערתי שדווקא היא התקלקלה. 
7. Flying Dog Horn Dog Barley Wine – ארה"ב – ברלי ויין (יין שעורה?) הוא סגנון אייל עם כמות גבוהה של אלכוהול, בתחום של 9%-13% ויותר, מתוקה מאוד, ללא נוכחות של כשות ומרירות. הבירות האלה מיושנות בדרך כלל זמן רב לפני הביקבוק ויכולות להתיישן בבקבוק למשך שנים. לבירה הזו (ולשאר הבירות של מבשלת Flying Dog) יש תוויות מוזרות, משהו בין קומיקס לקישקוש. Good beer, no shit.
8. בירות 8, 9 , 10 ו 11 היו סטאוטים. כולן היו שחורות משחור, אטומות, טעמי קפה, ליקריץ וחזקות באלכוהול. גילוי לב, זה סגנון שאני פחות מתחבר אליו ולכן אין לי רשמי טעימה. הבירות, לאלה מכם שממש חייבים לדעת, היו: Emelisse Imperial Russian Stout – דנמרק
9. Mikkeller Beer Geek Breakfast – דנמרק – בירה שמכילה קפה ולפי היצרנים הולכת טוב מאוד עם ארוחת בוקר. (אולי בדנמרק, כשקר לך מאוד ואתה מובטל ואין לך בשביל מה לקום… אני מעדיף חביתה משתי ביצים בתוספת גבינה צהובה, אבל זה אני).
10. לא זוכר.
11. גם לא זוכר.

תוך כדי הטעימה אכלנו גבינת שימיי, גבינה שמיוצרת על ידי מבשלת שימיי באותה מסירות וקפדנות של יצור הבירה. גבינה התגלתה כטעימה מאוד והשתלבה מצוין עם הבירה. את הגבינה הבאתי מבלגיה והיא נגמרה עוד לפני שסיימנו את הטעימה.

במקום לשים הרבה תמונות, הנה אחת (באדיבות PICASA).

היה מעניין. ניימן, מתי ביקור המולדת הבא ?

עוד תמונות פה.

לחיים, דרור.

ביומיים שקדמו לביקור שלי בדיליריום קפה, ישנתי בעיר לובן (Leuven), בקרבת בריסל. זוהי עיר שמרבית תושביה הם סטודנטים עם סצנת בארים שוקקת חיים. בעיר נמצא מה שהבלגים מכנים "הבר הארוך ביותר בבלגיה" אבל למעשה מדובר בעשרות בארים ובתי קפה מצופפים באזור השוק (Oude Markt) שבמרכז העיר. זוהי גם העיר שבה ממוקמת המבשלה הראשית של סטלה ארטואה, בירת הלאגר הבלגית ולכן מראה שכיח בעיר הוא שם ולוגו הבירה על כל פאב, מלון או מסעדה. מראה שכיח נוסף הוא בירות טרפיסטיות. בלובן, בכל פאב או חנות סופר ואפילו במקרר במשרד שלנו, ראיתי שימיי (Chimey), אורוול (Orval) ,ווסטמאל (Westmalle) ורושפור (Rochefort) כאילו לא מדובר בבירות שנחשבות הטובות בעולם. בירות טרפיסטיות הן בירות שמיוצרות רק בין כתלי מנזר, בפיקוח של נזירים ושרוב הרווחים ממכירתם הוא לשימוש הנזירים או לצדקה. הבירות הטרפיסטיות עוברות תסיסה שניה בבקבוק, הן בעלות חייה מדף ארוכים ויכולות לעבור יישון של שנים ולהשתבח. פרט לשימיי, את שאר הבירות אי אפשר להשיג בישראל.

בערב הראשון שתיתי ווסטמאל דובל, שטעמתי כבר בשוודיה. זוהי הבירה שהגדירה את המאפיינים של הבירות הטרפיסטיות ואחת הראשונות שהשתמשה במושגים של דאבל וטריפל להגדרת סגנון הבירה ואת חוזקה. נהניתי מכל לגימה. למחרת ניסיתי את הרושפור 8, עם 9 אחוזי אלכוהול. הבלגים מאוד מקפידים על המזיגה של הבירה. המלצר מופיע מולך ומציג את הבקבוק, פותח ומוזג את הבירה לכוס מתאימה הנושאת את לוגו הבירה, מזיגה איטית עם חצי סיבוב בסופה ורק אז מניח את כוס הבירה והבקבוק על השולחן. זה כאילו הם לא סומכים עליך שתמזוג נכון…

למחרת ביקרתי בחנות בירה או יותר נכון במחסן בירה. בתוך מבנה גדול, על פני מדפים גבוהים ניצבו עשרות בירות. במחסן היו בירות טרפיסטיות, בירות ממבשלות אזוריות שאי אפשר להשיג מחוץ לבריסל, בירות למביק (בירות המיוצרות באזור בריסל בלבד, בעזרת תסיסה ספונטנית על ידי שמרים הנמצאים באויר), מארזי שי עם מספר סוגי בירות ועוד… הרגשתי כמו ילד בחנות צעצועים. דבר מדהים נוסף הוא שלצד רוב הבקבוקים הוצעה למכירה הכוס המותאמת לבירה. הבלגים מייחסים חשיבות גדולה גם לכוס הבירה, לכל בירה יש להתאים את צורת הכוס הנכונה ולכן אפשר היה לרכוש יחד עם הבירה את הכוס המתאימה לה.

היתה שם גם דובל גרין, בירה שחיפשתי זמן רב ולא הייתי בטוח אם היא קיימת או רק אגדה אורבנית. בירת דובל הקלאסית (האדומה) עוברת שלב של תסיסה שניה המתרחשת בבקבוק ונמשכת כ 60 יום. במשך שנים, עובדי המבשלה נהגו לשתות את הדובל גם אחרי התסיסה הראשונה ולפני התסיסה הנוספת וליהנות מדובל טרייה ובעלת טעם קל יותר. במשך הזמן הוחלט לארוז כמות קטנה של הבירה בבקבוקים למכירה במבשלה ובמספר מצומצם של מקומות בבלגיה בלבד. בדובל החליטו להשתמש בתווית ירוקה כדי לסמל את הטריות של הבירה. מכיוון שהבירה לא עוברת תסיסה שניה, היא בעלת 7.5% אלכוהול, אחוז אחד פחות מהדובל הקלאסית. לקחתי דובל ירוקה אחת איתי חזרה הביתה. 

הבלגים גאים במסורת הבירה שלהם ומתייחסים לבלגיה כ"אוניברסיטה של הבירה". בירה היא גם חלק חשוב מאוד בתיירות. במשרד סיפרו לי על תוכנית טלוויזיה מערוץ canvas הבלגי בשם Tournee generale. במסגרת הסידרה בכל שבוע יוצאים המנחים לבקר במבשלה בלגית אחרת ומספרים את סיפור המבשלה והבירה. התוכנית זוכה לאחוזי צפייה גבוהים. הלוואי אצלנו.

תמונות נוספות של מחסן הבירות ולובן כאן .

לחיים, דרור.