בשבוע שעבר ביקרתי בבלגיה, כחלק מנסיעה עסקית. בדומה לביקור הקודם, ישנתי בעיר לובן (Leuven), בקרבת בריסל. הפעם התאכסנתי במלון במרכז העיר, במרחק הליכה קצרה מכיכר השוק הישן (Oude Markt) שהיום מכיל בתי קפה ובארים.

מדי ערב, ביקרתי באחד הבארים למה שקראתי 'פסטיבל טעימות בירה'. בבלגיה, חלק גדול של הבירות נמכרות במרכולים ובבארים בבקבוקים בנפח 250 מ"ל. בתחילה זה נראה מעט מדי, אבל מהר מאוד לומדים להעריך את זה. היתרון הוא כמובן שאפשר לטעום מספר רב יותר של בירות בכל ערב, לשתות בירות עם אחוז אלכוהול גבוה ועדיין לקום למחרת ליום עבודה. בכל בר תפריט הבירות הכיל עשרות בירות. רובן בבקבוק, 90% מהן חזקות (מעל 7% אלכוהול), בסגנונות בלגיים כמו דובל, טריפל ובירות מנזרים ורק מעטות מהן בסגנון לאגר או פילזנר. כמובן שכל בירה נמזגת לכוס ממותגת מתאימה ובגודל מתאים, בדיוק כמו שמלמדים בבית הספר. בפאבים בארץ יש לנו הרבה מה ללמוד מהבלגים על צורת ההגשה הנכונה של בירה. אני זוכר מקרה אחד בו הזמנתי פאולנר וקיבלתי אותה בכוס של גולדסטאר על תחתית של היינקן. באחד הבארים שביקרתי הגדילו (או הקטינו) לעשות ומזגו שימיי מהחבית בשלושה נפחים – שליש, 250 מ"ל ו 180 מ"ל. כמובן שהיתה כוס מתאימה לכל כמות.

שתיתי בעיקר בירות שאני לא מכיר ובירות שלא טעמתי לפני כן. מתוכן שווה להזכיר חלק.

• Gildenbier - בירת אייל חומה, 7%, בעלת מתיקות קרמלית וללא מרירות.

• Orval – אחת משש הבירות הטרפיסטיות הבלגיות והמיוחדת ביותר לטעמי.

•  Vedett - בירת לאגר זהובה ממבשלת מורטגאט (המבשלה שמייצרת את דובל).

• Cuvée des Trolls – בירת אייל חזקה בצבע בלונד. מבושלת עם תוספת של קליפות תפוזים יבשות. בירה עם תווית חמודה (טרול מקפץ ועל ראשו כובע כשות).

לובן היא עיר עם אוכלוסיית סטודנטים גדולה. כלי הרכב הנפוץ בעיר הן אופניים, בבוקר שבילי האופניים, הרחובות והסמטאות מלאים בסטודנטים שממהרים לשיעור ובערב אתה רואה אותן קשורות בהמוניהן מחוץ לבארים ובתי הקפה. באחד הערבים, בזמן שחזרתי למלון, ראיתי מחזה משונה. בדיוק ממול למלון, ב 4 פינות של רחוב היו פחיות בירה על המדרכה לצד דליים. בניהם רצו מספר בחורות לבושות בתחתונים וחזייה על הבגדים (בכל זאת,רק 6 מעלות בערב). כל פעם שנעצרו בפינה, היו צריכות לשתות פחית בירה שלמה ולהמשיך לרוץ לתחנה הבאה. הדליים שימשו להקאה. רציתי לצלם אבל התקרבה אלי אחת מהבנות שעמדה בצד וביקשה שלא אצלם. "מה אתן עושות ?", שאלתי. "baptizing" ענתה (מטבילות בתרגום לעברית). מסתבר שהיה זה טקס הקבלה לאחווה של הבנות. המרוץ הזה נמשך זמן רב, כשהבחורות ממלאות את הדליים ואת עצמן בקיא. לא ויתרתי, עליתי לחדר וצילמתי מהחלון.

בכל נסיעה לחו"ל, אני משתדל לבקר בסופר מקומי לבדוק (ולצלם) את מדפי הבירות. הפעם רציתי לבדוק האם כבר ניתן להשיג את הבירות החגיגיות המבושלות עבור כריסטמס. לאלה מכם שאינם מכירים, מבשלות רבות מייצרות בירות שמבושלות רק בחלק מהשנה. אלה נקראות בירות עונתיות. בירה עונתית יכולה להיות מבושלת עבור עונה מסוימת (בירות חזקות יותר עבור החורף, בירות קלילות עבור הקיץ) או עבור חגים ואירועים מיוחדים (בירות עבור פסטיבל האוקטוברפסט או עבור חג המולד). ראיתי רק מעט מהן. בירת לף ובירת Bush de Noël, שמתהדרת בכיתוב "הבירה החזקה ביותר בבלגיה" עם 12% אלכוהול. באחד המדפים ראיתי גם בירת לאגר במותג של הסופר. אתם יכולים לדמיין משהו כמו בירת שופרסל בישראל?

מאוחר יותר באותו שבוע ביקרתי במבשלת סטלה ארטואה (AB InBev ליתר דיוק) בה מייצרים את סטלה ולף, ובמבשלה העתיקה של הוגרדן. סיקור המבשלות בפוסט הבא.

עוד תמונות אפשר לראות כאן.

לחיים, דרור.

ביומיים שקדמו לביקור שלי בדיליריום קפה, ישנתי בעיר לובן (Leuven), בקרבת בריסל. זוהי עיר שמרבית תושביה הם סטודנטים עם סצנת בארים שוקקת חיים. בעיר נמצא מה שהבלגים מכנים "הבר הארוך ביותר בבלגיה" אבל למעשה מדובר בעשרות בארים ובתי קפה מצופפים באזור השוק (Oude Markt) שבמרכז העיר. זוהי גם העיר שבה ממוקמת המבשלה הראשית של סטלה ארטואה, בירת הלאגר הבלגית ולכן מראה שכיח בעיר הוא שם ולוגו הבירה על כל פאב, מלון או מסעדה. מראה שכיח נוסף הוא בירות טרפיסטיות. בלובן, בכל פאב או חנות סופר ואפילו במקרר במשרד שלנו, ראיתי שימיי (Chimey), אורוול (Orval) ,ווסטמאל (Westmalle) ורושפור (Rochefort) כאילו לא מדובר בבירות שנחשבות הטובות בעולם. בירות טרפיסטיות הן בירות שמיוצרות רק בין כתלי מנזר, בפיקוח של נזירים ושרוב הרווחים ממכירתם הוא לשימוש הנזירים או לצדקה. הבירות הטרפיסטיות עוברות תסיסה שניה בבקבוק, הן בעלות חייה מדף ארוכים ויכולות לעבור יישון של שנים ולהשתבח. פרט לשימיי, את שאר הבירות אי אפשר להשיג בישראל.

בערב הראשון שתיתי ווסטמאל דובל, שטעמתי כבר בשוודיה. זוהי הבירה שהגדירה את המאפיינים של הבירות הטרפיסטיות ואחת הראשונות שהשתמשה במושגים של דאבל וטריפל להגדרת סגנון הבירה ואת חוזקה. נהניתי מכל לגימה. למחרת ניסיתי את הרושפור 8, עם 9 אחוזי אלכוהול. הבלגים מאוד מקפידים על המזיגה של הבירה. המלצר מופיע מולך ומציג את הבקבוק, פותח ומוזג את הבירה לכוס מתאימה הנושאת את לוגו הבירה, מזיגה איטית עם חצי סיבוב בסופה ורק אז מניח את כוס הבירה והבקבוק על השולחן. זה כאילו הם לא סומכים עליך שתמזוג נכון…

למחרת ביקרתי בחנות בירה או יותר נכון במחסן בירה. בתוך מבנה גדול, על פני מדפים גבוהים ניצבו עשרות בירות. במחסן היו בירות טרפיסטיות, בירות ממבשלות אזוריות שאי אפשר להשיג מחוץ לבריסל, בירות למביק (בירות המיוצרות באזור בריסל בלבד, בעזרת תסיסה ספונטנית על ידי שמרים הנמצאים באויר), מארזי שי עם מספר סוגי בירות ועוד… הרגשתי כמו ילד בחנות צעצועים. דבר מדהים נוסף הוא שלצד רוב הבקבוקים הוצעה למכירה הכוס המותאמת לבירה. הבלגים מייחסים חשיבות גדולה גם לכוס הבירה, לכל בירה יש להתאים את צורת הכוס הנכונה ולכן אפשר היה לרכוש יחד עם הבירה את הכוס המתאימה לה.

היתה שם גם דובל גרין, בירה שחיפשתי זמן רב ולא הייתי בטוח אם היא קיימת או רק אגדה אורבנית. בירת דובל הקלאסית (האדומה) עוברת שלב של תסיסה שניה המתרחשת בבקבוק ונמשכת כ 60 יום. במשך שנים, עובדי המבשלה נהגו לשתות את הדובל גם אחרי התסיסה הראשונה ולפני התסיסה הנוספת וליהנות מדובל טרייה ובעלת טעם קל יותר. במשך הזמן הוחלט לארוז כמות קטנה של הבירה בבקבוקים למכירה במבשלה ובמספר מצומצם של מקומות בבלגיה בלבד. בדובל החליטו להשתמש בתווית ירוקה כדי לסמל את הטריות של הבירה. מכיוון שהבירה לא עוברת תסיסה שניה, היא בעלת 7.5% אלכוהול, אחוז אחד פחות מהדובל הקלאסית. לקחתי דובל ירוקה אחת איתי חזרה הביתה. 

הבלגים גאים במסורת הבירה שלהם ומתייחסים לבלגיה כ"אוניברסיטה של הבירה". בירה היא גם חלק חשוב מאוד בתיירות. במשרד סיפרו לי על תוכנית טלוויזיה מערוץ canvas הבלגי בשם Tournee generale. במסגרת הסידרה בכל שבוע יוצאים המנחים לבקר במבשלה בלגית אחרת ומספרים את סיפור המבשלה והבירה. התוכנית זוכה לאחוזי צפייה גבוהים. הלוואי אצלנו.

תמונות נוספות של מחסן הבירות ולובן כאן .

לחיים, דרור.