אחרי מספר פוסטים חו"ליים, הגיע הזמן לחזור לארץ. אחרי שנעדרתי מהבית, וכל התקשורת עם אשתי הסתכמה בsmsים (8 שעות הפרש בין תל אביב לנברסקה), היא הציעה שניסע קצת לצפון. "נוכל סוף סוף לבלות קצת ביחד" אמרה. "כן, בטח." עניתי. "נוכל גם לבקר בבית המרזח".

 בית המרזח נמצא באזור התעשייה של רמת ישי, אבל מתחבא ממש טוב. אם עוד לא ביקרתם שם, הנה הוראות ההגעה המלאות (הדפיסו לפני הנסיעה). נכנסים לאזור התעשייה, מצד ימין תראו תחנת דלק ואת מרכול הדרך. פונים שמאלה ומעט אחרי כן ימינה. נוסעים ישר עד שהכביש מתפצל ואז ממשיכים בנתיב השמאלי. הכביש מתעקל ימינה והופך לעליה, ממשיכים לנסוע עד שרואים שער ובניין ממול. מגיעים עד הבניין ומסתכלים ימינה. אם לא טעיתם בדרך, תראו את השלט שבתמונה למעלה.

הגענו בסביבות השעה תשע בערב, המקום היה עדיין ריק. התיישבו על הבר וקיבלנו את תפריט הבירות. בית המרזח מתגאה ב 32 ברזי בירה, המספר הגדול ביותר בארץ. כל בירה נמזגת לכוס המתאימה ומוגשת על תחתית מתאימה. ההקפדה הזאת כובשת כל חובב בירה (או שאולי זה רק אני). קירות הבר, שרובם מכוסים עץ, מקושטים באוסף מרשים של שלטים, פרסומות, כרזות ומנורות בירה. הזמנתי בישוף קלר. בישוף היא מבשלה גרמנית פרטית, מעין עסק משפחתי, שמייצרת מספר סוגי בירות בהתאם לחוק הטוהר הבווארי. קלר או קלרביר הוא סגנון בירה גרמני, עתיק ודי נדיר. זהו לאגר שאינו מסונן ואינו עובר פיסטור. הבירה מזכירה בירת חיטה בצבעים ובעכירות אולם לא בטעם. זו בירה שמבושלת עם לתת שעורה, כמו לאגרים רגילים. אין הרבה מקומות בארץ בהם ניתן לשתות אותה מהחבית.

עכשיו כבר התחילו לזרום לבר אנשים, בעיקר חבר'ה צעירים. אלה שלא ידעו מה לבחור קיבלו הסברים וטעימות מהברמן שנראה אחד שמבין עניין. כל בירה זכתה לתיאור קצר. סגנון, ארץ המוצא והמרכיבים. הוא אפילו סיפר את הסיפור של פילזנר אורקל לאחד החברה הצעירים. בלי להעליב, לרוב הברמנים אין יותר מדי מושג בבירות. רשימת הבירות בזמן הביקור כללה: סט. ברנרדוס (מספר סוגים), גוסר (כהה ובהירה), או'הארה, בריגנד IPA, מרדסו, קאסטיל (מספר סוגים), פילזנר אורקל, בישוף דופלבוק וקלר, אדלווייס (כהה ובהירה), סטארופראמן (לאגר וכהה), לינדמנס (מספר סוגים), גולדסטאר, מכבי (כן!), היינקן ועוד…

בית המרזח הוא הבר היחידי בארץ עם חדר קירור נפרד לחביות הבירה. החביות נמצאות בקירור ולא מתחת לבר, ומחוברות בצינורות לברזים שעל הבר. לדברי הברמן, זו הדרך הטובה ביותר לקבל בירה בטמפרטורה הנכונה. אחרי עוד סיבוב בירות קצר, הפקדתי את המפתחות אצל אשתי וביקשנו חשבון. אח… בית המרזח, אם רק היה קרוב יותר לתל אביב….

עוד תמונות כאן.

לחיים, דרור.

את הפוסט הזה, כתבתי לפני כמה חודשים אבל אף פעם לא פרסמתי. עכשיו הגיע הזמן שלו.

באחד מימי שישי האחרונים, הגעתי לסיבוב בירה במרכול הדרך שברמת ישי. לא הגעתי לשם במיוחד, נסעתי לטבעון, ליום ההולדת של הבת של אחי ובזמן ההפעלה (סדנת תיפוף אפריקאית לבני 7) נעלמתי לחצי שעה.

מבחוץ מרכול הדרך נראה כסופרמרקט רגיל שנמצא בתחנת דלק. רק כשנכנסים פנימה, מגלים מקרר, או חדר קירור בעצם, מלא בירות (נכון, במקרר יש גם קצת גבינה וחלב, אבל זה באמת הולך לאיבוד בין כל השאר). המקרר מלא מדפים ועליהם, לכל אורך הקיר, נמצאות בירות - בירות בלגיות, אנגליות, גרמניות ועוד עשרות בירות ממדינות אחרות, בבקבוקי 750 מ"ל ,בקבוקי מגנום וגם חביות 5 ליטר. נכנסתי למקרר והתחלתי להסתכל סביב על הבירות. אחרי דקה, לא יכולתי לסבול את הקור, ויצאתי. כך לסירוגין, נכנסתי ויצאתי עד שבחרתי את הבירות שרציתי. אין לי מושג לאיזו טמפרטורה המקרר מכוון, אבל זה קר מדי עבור בני אדם! אשתי ויתרה אחרי עשר שניות ונעמדה לחכות לי בחוץ.

בזמן שביקרתי בחנות, התקיים מבצע - כוס ארדינגר מיוחדת לחובבי כדורגל, מתנה על כל קניית שישיית בירות ארדינגר וויסביר או דונקאל. הכוס שבנויה ככוס בירת חיטה גרמנית, עבה וגבוהה, מסתיימת בצורת כדורגל. ארדינגר, בכמה מילים, אחת מבירות החיטה המועדפות עלי (למרות שאני לא חובב גדול של הסגנון), היא בירת חיטה גרמנית מסורתית, שתהליך היצור שלה כולל שתי תסיסות. תסיסה ראשונה בזמן בישול הבירה במפעל ותסיסה שניה המתרחשת בבקבוק או החבית. זוהי בירה מעוננת ועכורה עם ארומה של חיטה ופירות וטעם כשותי עדין מאוד. את ארדינגר פגשתי לראשונה בזמן ביקור בגרמניה, וגם ביקרתי במבשלה.

מרכול הדרך הוא בבעלותם של שני חובבי בירה שהם גם בעלי הפאב בית המרזח (גם הוא ברמת ישי). בית המרזח נחשב לפאב עם מספר ברזי הבירה הגדול ביותר בארץ, 28 ברזים והפאב היחיד שבו חדר קירור נפרד לחביות. לפאב אקדיש פוסט נפרד. אז אם אתם בדרך לצפון או חוזרים, תעצרו במרכול הדרך, תחנת הדלק סונול, אזור התעשייה רמת ישי, רק תיקחו איתכם סוודר.

לחיים, דרור.