הפוסט הזה לא היה אמור להיכתב. אני כותב רק בגלל (או אולי בזכות) טיסה שבוטלה והשאירה אותי עוד לילה הרחק מהבית. אני אתחיל מהתחלה…

הפוסטים החו"ליים שלי בדרך כלל מתרחשים באירופה, אבל לא זה. הפעם טסתי לארצות הברית. איפה בארצות הברית ? (אני נותן 100 ניחושים, ועדיין לא תגלו) אומהה, נברסקה. נברסקה היא מדינת mid-west שידועה בעיקר בזכות … שום דבר. לכל מדינה בארצות הברית יש סלוגן או כינוי (שרואים בעיקר על לוחיות הרישוי), לדוגמא, פלורידה היא ה Sunshine state, נברסקה היא Cornhusker State שפירושו מדינת קילוף התירס. כדי להגיע לאומהה טסתי 12 שעות עד לניוארק ומשם עוד 3 שעות לאומהה (בטיסות של קונטיננטל איירליין מגישים מילר ,אבל בתשלום של 5 דולר, ויתרתי).

השבוע התחיל בטמפרטורות קרות אבל לא קרות מדי, אבל מהר מאוד הגיעה סופת שלג שהורידה את הטמפרטורה בחוץ ל 10C- . לא שהיה לי לאן ללכת, הייתה לי (ולשרון שהיה איתי) עבודה ללא הפסקה, אבל גם כמה בירות בלובי לנחמה. זה הביקור הראשון שלי בארצות הברית (בגלגול של חובב בירה) וטעמתי בפעם הראשונה כמה Pale ales מרירים מכשות (כמו שהאמריקאים אוהבים) כמו סיירה נבאדה וגם כמה בירות של מבשלת boulevard , מבשלת מיקרו מקנזס סיטי. זה לא היה מספיק בשביל פוסט…

בסיומו של שבוע העבודה, הגעתי לשדה התעופה רק כדי לגלות שהסופה שעברה, המשיכה מזרחה ולכן הטיסה שלי לניוארק התבטלה. הטיסה הבאה הייתה רק למחרת. אבל וכפוי ראש, חזרתי למלון ממנו יצאתי מוקדם יותר, בידיעה שאני צריך להעביר ערב נוסף באומהה. מהר מאוד התאוששתי ואחרי בירור קצר עם אחד מעובדי המלון יצאתי לכיוון beertopia, חנות הבירות הגדולה ביותר בעיר.

בחנות היו מאות סוגי בירות, מסודרות במדפים ובמקרר גדול שנמתח לאורך קיר שלם. בירות בוטיק אמריקאיות, בירות עונתיות, מהדורות מיוחדות, מארזי בירות מיוחדות, בירות בלגיות ,גרמניות ואנגליות. המבחר היה פשוט מדהים. ביקשתי רשות לצלם (כי ידעתי שאין לי אפשרות לקחת את הכל איתי חזרה) ושאלתי כמה בירות שונות יש בחנות. "בערך 600 בירות שונות" הייתה התשובה. "יש לכם בירה מישראל?" התחכמתי. "לא, אבל יש לנו בירה שתעניין אותך". בתוך כל המבחר, הראתה לי המוכרת בקבוק בירה בשם Bar Mitzva של בירת HeBrew כשתחת השם הופיע הסלוגן The Chosen Beer. מסתבר שמבשלה מניו יורק בשם שמלץ, מבשלת בירות עם שמות כמו אייל בראשית ובירת סטאוט עם רימון. בר מצווה היא בירה מיוחדת שבושלה לחגיגות 13 שנה למבשלה, עם 13 סוגי מאלט ו13% אלכוהול!  

בצמוד לחנות היה בר בירות גדול שהיה מלא. מסתבר שבאותו ערב בלבד נמזגו בבר שתי בירות, במהדורה מוגבלת, בשם Life and Limb ו Limb and Life (ביטוי שמשמעותו סכנת חיים). הבירה היא שיתוף פעולה של שתי מבשלות אמריקאיות סופר איכותיות – סיירה נבאדה ודוגפיש הד. שיתופי פעולה בין מבשלות הוא נושא ששווה להקדיש לו פוסט נפרד, אבל בכמה מילים, שיתופי פעולה הם יחסית נדירים ובדרך כלל יוצרים בירות מאוד מיוחדות. שיתופי פעולה ששווה להזכיר הם של מבשלת ברוקלין האמריקאית עם שניידר וויס הגרמנית ליצירת בירת חיטה חזקה והשנה הודיעו מבשלת סאם אדאמס האמריקאית ומבשלת וויינשטפן על יצירת בירה משותפת (בירה שהסיכוי שנראה בארץ נמוך, בגלל שהיבואנים הם טמפו וקוקה-קולה בהתאמה). כחלק מהאירוע נמזגה הבירה מהחבית ומספר מצומצם של בקבוקים נמכרו בשיטת כל הקודם זוכה. האירוע התחיל בשעה חמש, ולפי הבחור שישב לצידי על הבר, הבקבוקים אזלו אחרי חצי שעה בלבד. הראשונה היא בירה חזקה, 10%, ומבושלת, בין השאר, עם סירופ מייפל. השניה בירה חלשה יותר, נעימה לשתיה. עוד פרטים ואתר ממש מגניב אפשר לראות פה.

פרט לבירות הנפלאות האלה, היו במקום 35 ברזים של בירה מהחבית, כולן אמריקאיות, כולן בירות בוטיק, בערך חצי בירות עונתיות והשאר "רגילות". אני שתיתי בירה של מבשלה מקומית בשם Lucky Bucket Brewing ואחת מה life & limb. אחרי שיטוט קצר, המקום התגלה כקומפלקס שמכיל בר בירות גרמני במרתף וחדר נוסף של בר בירות בלגיות. באמריקה כמו באמריקה, הכל בגדול (כמו התמונה למטה).

למחרת בבוקר טסתי לניוארק והיה לי משהו כמו 6 שעות לחכות לטיסת ההמשך לתל אביב. חיפשתי מה לעשות, ומצאתי בשדה התעופה בר בשם Brooklyn bar (ברוקלין די קרובה מסתבר) אז שתיתי ברוקלין לאגר מהחבית (למרות שהיה רק 11 בבוקר…). אחר כך מצאתי את Sam Adams Brew Club עם מבחר בירות מהחבית וחיכיתי (להנאתי) לטיסה. אם שרדתם עד פה, אז כל הכבוד. דרך אגב, הכל קרה בדצמבר ומכאן שם הפוסט.

ואסיים באירוע שמתרחש הרבה יותר קרוב, וקשור לברוקלין לאגר ולמבשלות הבוטיק האמריקאיות. סרט + בירה – הקרנת הסרט beer wars באוזן השלישית. כל הפרטים באתר.

וכמו תמיד,תמונות של שלג, בירה, בירה ועוד קצת בירה כאן.

לחיים,

דרור.

בשבוע שעבר טסתי לשטוקהולם, שבדיה לביקור אצל לקוח. כך, אחרי סיום כל יום עבודה (מפרך) הספקתי גם להתרשם מהבירות שיש לשבדיה להציע. סיכום השבוע הזה לפניכם.

בבר המלון בוא שכנתי, אפשר היה לשתות קרלסברג, קרלסברג Hof (שזו קרלסברג עם פחות אלכוהול) וברוקלין לאגר. אחרי שמיציתי את המבחר יצאתי לשתות במקום לא רחוק מהמלון שנקרא דובל קפה. המקום התגלה כבר עם מבחר בירות בלגיות כמו שימיי, קוואק, מרדסו וגם (!) ווסטמאל הטרפיסטית. בלי הרבה התלבטות בחרתי בחצי ווסטמאל דובל. הבירה היה כהה, כמתאים לסיגנון הדובל הבלגי, עם טעמים פירותיים ומתיקות בינונית. נהנתי מכל רגע.

במהלך השיטוטים שלי בעיר גיליתי משהו מוזר מאוד (אבל מוזר פחות מכך שבקיץ השמש שוקעת ב 11 בערב וזורחת כבר ב 3 לפנות בוקר). ראיתי, כמעט בכל מקום, חנויות אלכוהול בשם System Bolaget. אחרי הסבר קצר של המוכר הבנתי במה מדובר. זוהי רשת בבעלות הממשלה (מונופול), היחידה שיכולה למכור אלכוהול בשבדיה. משהו כמו רשות הדואר…  הרשת הוקמה ללא כוונת רווח ומחזיקה כמעט כל מה שאתם חולמים עליו. לא מדובר רק בבירות אלא יינות, ספירטים וכדומה. בעזרת הרשת, הממשלה השבדית מבטיחה שהאזרחים יקנו אלכוהול בצורה מסודרת (הגבלת גיל) ובאופן חוקי. השבדים לא כל כך מרוצים מהסידור בעיקר בגלל שעות הפתיחה של הסניפים (10 בבוקר עד 7 בערב). אתם יכולים לדמיין את התור בקופה ברבע לשבע… כשהמקום היחיד בו אתם יכולים לקנות אלכוהול עומד להסגר. לזכותם אפשר לומר שהרשת מאוד מסודרת, כולל קטלוג שמתאר את כל המשקאות שניתן לרכוש שם. איזור הבירות חולק בצורה ברורה בין לאגר, אייל, סטאוט וכלל גם מספר לא מבוטל של מיקרו מבשלות שבדיות. ליד כל בירה מוצג האוכל המתאים, רמת המרירות, סוג הגוף ואחוז האלכוהול. אני התרכזתי באיזור הבירות הבלגיות וקניתי כמה בקבוקים הביתה במחיר לא יקר בכלל.

ביום רביעי, כשחלק גדול מהביקור מאחוריי, החלטתי לבקר בבר akkurat שקיבל ציון A באתר beer advocate. לבשתי את המעיל, קיפלתי את המפה בכיס והתחלתי לצעוד לכיוון העיר העתיקה. די התברברתי, אבל אחרי בערך 20 דקות של הליכה הגעתי לרחוב ולפתח הבר.  בכניסה עמדו אופניים, רמז לכלי התחבורה החביב על המקומיים. חשבתי לעצמי, האם המשפט 'אם שותים לא נוהגים' תופס גם פה… המקום היה יחסית מלא, ישבתי על הבר. במבט ראשון התאכזבתי. היו בערך 10 ברזים , די סטנדרטים: לף, פרנסיסקנר, קילקני, ברוקלין לאגר, hell, פאלקון. איפה הם מחביאים את הבירות הבלגיות ? חשבתי לעצמי. בשלב הזה שקלתי לצאת ולחזור לבר ליד המלון ולווסטמאל דובל הנפלאה שלי, אבל החלטתי בכל זאת לשתות משהו. "ברוקלין לאגר", ביקשתי מהברמן. "אין, נגמר" הוא ענה. "אם אתה רוצה בירה עם אותו סוג של כשות, תנסה hell". ניסיתי. hell היא בירת לאגר שבדית, מאחת המבשלות הקטנות שקמו בשנים האחרונות. הבירה בעלת 5.4% אלכוהול, בעלת צבע נחושת וסיומת כשותית מרירה מאוד. המבשלה מייצרת גם את הבירה heaven, שהיא בירת אייל. בזמן שאני מחכה לבירה, שמתי לב שהבירה של היושב לצידי הגיעה במין עריסת עץ והיא ממש מכוסה באבק. "מה אתה שותה?" שאלתי. "זאת בירה, המיוצרת בתסיסה ספונטנית". "למביק?", שאלתי. "כן, אבל בלי הפירות שמוסיפים בסוף התסיסה למתן את החמיצות. זאת בירה משנת 2000 אבל היא לא התיישנה מספיק, היא עדיין חמוצה". מיד הבנתי שלצידי יושב מישהו שמבין בבירה. סיפרתי לו שאני מאוכזב מהמבחר של הבירות במקום והוא חייך. "תן לי להסביר לך", אמר. הוא ביקש תפריט מהברמן והראה לי שהמקום מחזיק יותר מ 600 בקבוקים, חלקם בקבוקים מהשנים 2000-2007 של בירות טרפיסטיות ובירות נדירות מיושנות. המחירים הגיעו עד 250 שקל לבקבוק של 330 מ"ל. בנוסף המקום מגיש גם Cask ale. cask ales זו בירה לא מסוננת ולא מפוסטרת שמיושנת בחבית בפאב (כולל תסיסה) ומוגשת מהחבית ללא תוספת של גז בתהליך המזיגה. במקרים רבים מתיחסים לבירות אלה גם בשם real ale. המזיגה של בירות כאלה נעשת בעזרת ברז בעל משאבה ידנית. הברמן צריך לשאוב בירה על ידי משיכה בידית, בדומה למזיגת מים בברז ישן. שתיתי בירה כזאת ממבשלה שבדית מקומית בשם ocean bryggeriet שהיתה מצוינת. מספר דקות לפני שנפרדתי לשלום ויצאתי לדרכי חזרה למלון ראיתי על הבר בקבוק של ברוקלין לאגר עם כיתוב בעברית על התווית… כולל הפרטים של היבואן נורמן. כנראה שנראה אותם בקרוב מאוד בארץ.

לסיכום, אני יכול רק לאחל למגוון בירות כזה גם בישראל. עוד תמונות רבות כאן.

לחיים, דרור.