Previously on Lost בריסל: ברו-פאב מאכזב בכיכר העירייה, בר משנת 1928 עם בירה נפלאה בשם Hapkin, דיליריום קפה העמוס בבירות על כל שלושת קומותיו ופסל הילד המשתין.

בפינה בדיוק ממול ל Manneken Pis, נמצא הבר Le Poechenellekelder. ישבתי בשולחן בחוץ על המדרכה, צופה בהתקהלות האינסופית סביב הילד המשתין והזמנתי רושפור 6 – אחת הבירות של רושפור הטראפסטית והנדירה מבניהן (באיזשהו אתר קראתי שהבירה היא בסך הכל 1% מסך התוצרת של המבשלה). הבירה היתה בצבע חום-אדום עם ראש קצף לבן יפה. אני לא זוכר את שאר הרשמים, אבל לא אהבתי אותה. הבירה היתה עמוסה, מרוכזת משהו ולא קלה לשתיה. אולי בגלל הציפיות הגבוהות שהיו לי.

נכנסתי לתוך הבר, שהיה חשוך וריק, פרט לשולחן אחד שהיה תפוס על ידי שתי בובות, משעווה אולי, ששיחקו קלפים. בכל פעם שהסתכלתי עליהן נבהלתי. עוד בובות היו תלויות מהתקרה, שקושטה גם בבקבוקי בירה ריקים. על השולחנות והכסאות בפנים, הוטבעו על מתכת שמות של שחקנים ושאר מפורסמים (רובם מתים, אני חושב). בשונה משאר המקומות שביקרתי בהם בבלגיה, בבריסל מדברים צרפתית (ולא פלמית – שפה שמאוד קרובה להולנדית), ולכן גם לא מדברים אנגלית. כל הניסיונות להבין למה המקום נראה כמו שנראה לא צלחו.

משם המשכתי במורד הרחוב, מרחק הליכה של 10 דקות, לבר בשם Moeder Lambic. בניגוד למקום הקודם זהו בר מודרני ומואר שנפתח לפני חצי שנה, ולמרות שמו, מחזיק הרבה מעבר לבירות למביק.

46 ברזים של בירות מהחבית בעיקר ממבשלות בלגיות קטנות. לחובבי הלמביק יש שישה ברזים של מבשלת Cantillon המקומית וגם שש משאבות ידניות למזיגת בירות ב cask condition. נכנסתי וישבתי על הבר. על לוח שחור גבוה נכתב בגיר – Bière du mois – Suisse, בירות החודש - שוויץ. בירות משוויץ עוד לא טעמתי, לכן לא היססתי. ברשימה הופיעו 5 בירות בוטיק משוויץ, מתוכם אחת בסגנון האהוב עלי - IPA. שוב לא היססתי ובחרתי ב IPA בגרסת ה Cask, בשאיבה ידנית ללא תוספת של CO2. נהנתי מכל לגימה.

רציתי לנסות עוד כמה בירות מהמבחר, אבל השעה היתה די מאוחרת. אחרי עשר דקות  של התלבטות החלטתי לוותר. זה בהחלט המקום לבקר בו אם אתם מתכננים ביקור בבריסל.

בניגוד למקומות אחרים בהם ביקרתי, בבריסל יש המון חנויות בירה. במבט ראשון זה נראה טוב, אבל במבט שני אתה מגלה שרובן מתמחות יותר בלמכור לתיירים מאשר באמת בבירה. כל חנות מזכרות מוכרת בירה, באיזורי התיירות בעיר יש חנויות שמוכרות בירות בלגיות סטנדרטיות שניתן לקנות בסופר במחיר של פחות מיורו אחד במחיר משולש ויותר. מכל אלה צריך להתרחק. אבל כמובן שיש חנויות מדהימות, עם הצע שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אחת מהן היא Beer planet.

בחנות מבחר ענק של כמעט 1000 בירות, 90% מהן בלגיות, מסודרות על פי סוג במדפי עץ, שחלקם עקומים בכוונה. ברון, בלונד, מנזרי, טראפיסטי, מיוחד, למביק ועוד ועוד. השיטוט בן המדפים פשוט מתסכל. במדף קרוב לקופה היו גם בירות נדירות, אחת מהן שתפסה את תשומת ליבי היתה – דובל טריפל הופ, גירסא כשותית של בירת דובל בבקבוק 750 מ"ל שבושלה פעם אחת בלבד בשנת 2007. כשצילמתי את הבקבוק סיפר לי המוכר שלאחרונה חודש האתר של החנות וכולל את כל הפרטים על הבירות שנמצאות למכירה בחנות. אני ממליץ לכם לנסות אותו. את הטריפל הופ לא קניתי (55 יורו זה עדיין המון כסף), אבל קניתי כמה אחרות.

באותו הערב התקיים חצי גמר ליגת האלופות שבו צפיתי בבר מלא אוהדים ספרדים ומבחר לא רע של בירות בלגיות. את הבירות ששתיתי ועוד תמונות תוכלו לראות כאן.

לחיים,

דרור.

אחרי הביקורים בלובן ואנטוורפן, הביקור הנוכחי שלי בבלגיה הביא אותי למנה העיקרית (או לקינוח, אם חושבים על הבירות המתוקות), לבריסל.

נחתי ביום ראשון בשעות הערב ומיד גיליתי שפספסתי יום חג – open breweries' day – יום שבו המבשלות הבלגיות פותחות את שעריהן למבקרים ללא תשלום, כולל כאלה שלא פתוחות למבקרים בשום תאריך אחר. כדי לפצות על הפספוס, כך חשבתי, הלכתי לבקר במבשלה היחידה שהייתה פתוחה בשעה הזאת, Les Brasseurs de la Grand Place, ברו פאב (בר-מבשלה?) שנמצא ממש בכיכר Grand Palace, הכיכר הגדולה והמרכזית של העיר. מה אגיד לכם ? מבשלה כן (ראיתי את הציוד עומד יפה בצד), בירות בסדר, אבל הברמנים והמוזיקה ברקע לא שיתפו פעולה כשרציתי לשמוע עוד על הבירות. אחרי מנת טעימות של 3 בירות (6 יורו) וכמה תמונות, עזבתי.

בריסל ואיזור עמק הסן (Senne) הם איזורים בהם מיוצרת בירת הלמביק. אותה בירה, מוזרה, יש שיגידו מיוחדת, שכבר כתבתי עליה בעבר (ולא דברים טובים).  ברוב בתי הקפה והברים בעיר אפשר לראות המוני תיירים ומקומיים שותים למביק פירות כזה או אחר, לרוב של לינדמנס, Belle-Vue או Mort Subite. מבשלת מורט סוביט (מוות פתאומי) קיבלה את שמה מקפה-בר בעיר בשם A la Mort Subite, שנקרא על שם הסיבוב האחרון במשחק קלפים אותו נהגו עובדי הבנק הלאומי הבלגי לשחק במקום, בהפסקת הצהריים שלהם.

A la Mort Subite, הוא קפה שנפתח ב 1928 וכמו שהתמונה מראה, העיצוב שלו לא השתנה מאז – שולחנות עץ ארוכים, תקרה גבוהה ועמודים רומיים. אני ממליץ בחום לשבת בשולחן ארוך על בירה ולדמיין שהשנה 1928. במקום מוזגים מספר סוגי למביק מהחבית אבל אני ויתרתי ובחרתי בירה, שלא הכרתי, בשם Hapkin.

Hapkin, אייל בלגי בהיר חזק, 8.5%, על שם לורד בלגי מהמאה השביעית שהיה ידוע באהבתו לקרבות גרזן (אני מניח שהוא לא השתתף בהם…). הבירה נמזגה לכוס מתאימה, עם ראש קצף לבן סמיך, מיגוז גבוה, צבע זהוב צלול. הזכירה בטעמים את דובל ולמרות אחוז האלכוהול הייתה מאוזנת וממש מצוינת. ה best in show שלי בביקור הזה בבלגיה.

המלון בו ישנתי היה במרכז העיר, כחמש דקות הליכה מה Grand Palace ומ – דיליריום קפה, הבר שמחזיק בשיא גינס על מספר הבירות הרב ביותר, 2004 בירות. אני אחזור על זה שוב, כדי להיות בטוח שהבנתם. חמש דקות מהמלון שלי נמצא בר עם 2004 בירות ! דמיינו את זה… כבר ביקרתי בדיליריום פעם, לכמה שעות, אבל הפעם היה לי יותר זמן. במקום שלוש קומות. קומת מרתף – עם התפריט המלא של 2004 הבירות ועם לפחות 2004 תיירים בכל ערב. שם צריך להיות רק פעם אחת, כדי להגיד הייתי. בקומת הכניסה נמצא הדליריום taphouse, בר בירות בחבית עם 25 ברזים והמון צינורות ושעוני לחץ (הברמן סיפר לי שבקרוב הם מוסיפים עוד 15 ברזים). ובקומה העליונה – Hoppy Loft, בר בירות מרירות (כשותיות) ואם הזכרנו כשות, אי אפשר בלי בירות בוטיק אמריקאיות. מי אמר שבבלגיה אפשר לשתות רק בירות בלגיות?

היה שם את המבחר שפגשתי באמסטרדם, Anchor, Flying Dog, Great divide ו Left Hand. רובן בבקבוק ומעט מהחבית. הברמן סיפר שהם מקבלים את הבירות מהיבואן האירופאי שפועל בהולנד (הערה ליבואנים הישראלים – זו אומר שהבירות כבר עשו את חצי הדרך עד לאירופה, עכשיו רק נשאר להשלים את הדרך עד לישראל. מצד שני, סם אדאמס אין באירופה, אז לא תמיד אנחנו בצד המקופח). שתיתי TITAN IPA מהחבית, של מבשלת Great Divide מדנבר וקראתי לזה לילה.

אחד מאתרי התיירות המרכזיים בבריסל הוא ה Manneken Pis, פסל בדמות של ילד קטן משתין. לא ברור בדיוק מה מקור המשיכה לפסל, אבל המוני תיירים מגיעים ומצטלמים לידו. בדיוק לידו נמצא בר מוזר ומפחיד משהו בשם Le Poechenellekelder. עליו ועל שאר המקומות שביקרתי בהם בבריסל, בפוסט הבא.

 עוד תמונות כאן.

לחיים,

דרור.

ביומיים שקדמו לביקור שלי בדיליריום קפה, ישנתי בעיר לובן (Leuven), בקרבת בריסל. זוהי עיר שמרבית תושביה הם סטודנטים עם סצנת בארים שוקקת חיים. בעיר נמצא מה שהבלגים מכנים "הבר הארוך ביותר בבלגיה" אבל למעשה מדובר בעשרות בארים ובתי קפה מצופפים באזור השוק (Oude Markt) שבמרכז העיר. זוהי גם העיר שבה ממוקמת המבשלה הראשית של סטלה ארטואה, בירת הלאגר הבלגית ולכן מראה שכיח בעיר הוא שם ולוגו הבירה על כל פאב, מלון או מסעדה. מראה שכיח נוסף הוא בירות טרפיסטיות. בלובן, בכל פאב או חנות סופר ואפילו במקרר במשרד שלנו, ראיתי שימיי (Chimey), אורוול (Orval) ,ווסטמאל (Westmalle) ורושפור (Rochefort) כאילו לא מדובר בבירות שנחשבות הטובות בעולם. בירות טרפיסטיות הן בירות שמיוצרות רק בין כתלי מנזר, בפיקוח של נזירים ושרוב הרווחים ממכירתם הוא לשימוש הנזירים או לצדקה. הבירות הטרפיסטיות עוברות תסיסה שניה בבקבוק, הן בעלות חייה מדף ארוכים ויכולות לעבור יישון של שנים ולהשתבח. פרט לשימיי, את שאר הבירות אי אפשר להשיג בישראל.

בערב הראשון שתיתי ווסטמאל דובל, שטעמתי כבר בשוודיה. זוהי הבירה שהגדירה את המאפיינים של הבירות הטרפיסטיות ואחת הראשונות שהשתמשה במושגים של דאבל וטריפל להגדרת סגנון הבירה ואת חוזקה. נהניתי מכל לגימה. למחרת ניסיתי את הרושפור 8, עם 9 אחוזי אלכוהול. הבלגים מאוד מקפידים על המזיגה של הבירה. המלצר מופיע מולך ומציג את הבקבוק, פותח ומוזג את הבירה לכוס מתאימה הנושאת את לוגו הבירה, מזיגה איטית עם חצי סיבוב בסופה ורק אז מניח את כוס הבירה והבקבוק על השולחן. זה כאילו הם לא סומכים עליך שתמזוג נכון…

למחרת ביקרתי בחנות בירה או יותר נכון במחסן בירה. בתוך מבנה גדול, על פני מדפים גבוהים ניצבו עשרות בירות. במחסן היו בירות טרפיסטיות, בירות ממבשלות אזוריות שאי אפשר להשיג מחוץ לבריסל, בירות למביק (בירות המיוצרות באזור בריסל בלבד, בעזרת תסיסה ספונטנית על ידי שמרים הנמצאים באויר), מארזי שי עם מספר סוגי בירות ועוד… הרגשתי כמו ילד בחנות צעצועים. דבר מדהים נוסף הוא שלצד רוב הבקבוקים הוצעה למכירה הכוס המותאמת לבירה. הבלגים מייחסים חשיבות גדולה גם לכוס הבירה, לכל בירה יש להתאים את צורת הכוס הנכונה ולכן אפשר היה לרכוש יחד עם הבירה את הכוס המתאימה לה.

היתה שם גם דובל גרין, בירה שחיפשתי זמן רב ולא הייתי בטוח אם היא קיימת או רק אגדה אורבנית. בירת דובל הקלאסית (האדומה) עוברת שלב של תסיסה שניה המתרחשת בבקבוק ונמשכת כ 60 יום. במשך שנים, עובדי המבשלה נהגו לשתות את הדובל גם אחרי התסיסה הראשונה ולפני התסיסה הנוספת וליהנות מדובל טרייה ובעלת טעם קל יותר. במשך הזמן הוחלט לארוז כמות קטנה של הבירה בבקבוקים למכירה במבשלה ובמספר מצומצם של מקומות בבלגיה בלבד. בדובל החליטו להשתמש בתווית ירוקה כדי לסמל את הטריות של הבירה. מכיוון שהבירה לא עוברת תסיסה שניה, היא בעלת 7.5% אלכוהול, אחוז אחד פחות מהדובל הקלאסית. לקחתי דובל ירוקה אחת איתי חזרה הביתה. 

הבלגים גאים במסורת הבירה שלהם ומתייחסים לבלגיה כ"אוניברסיטה של הבירה". בירה היא גם חלק חשוב מאוד בתיירות. במשרד סיפרו לי על תוכנית טלוויזיה מערוץ canvas הבלגי בשם Tournee generale. במסגרת הסידרה בכל שבוע יוצאים המנחים לבקר במבשלה בלגית אחרת ומספרים את סיפור המבשלה והבירה. התוכנית זוכה לאחוזי צפייה גבוהים. הלוואי אצלנו.

תמונות נוספות של מחסן הבירות ולובן כאן .

לחיים, דרור.

באחד הרחובות הצדדים שבאיזור הכיכר הגדולה (Grand Palace) שבמרכז בריסל נמצא הפאב עם מגוון הבירות הגדול ביותר בעולם. בשבוע שעבר, הזדמן לי להיות בסביבה ולא ויתרתי על הביקור. המקום נקרא דליריום קפה, כשמה של הבירה הבלגית המצוינת. אם אתם עדיין לא מכירים את הבירה, חשוב לי לעצור לרגע ולספר עליה. דליריום טרמנס היא בירה בלגית חזקה, זהובה ובעלת 8.5% אלכוהול. היא נקראת על שם התופעה הנפוצה בעיקר אצל אלכוהוליסטים בתהליך הגמילה מאלכוהול – רעידות והזיות. הבירה ,המיוצרת החל משנת 1989, כבר תפסה מקום של כבוד בדירוגי בירות ואפילו זכתה בתואר הבירה הטובה בעולם בשנת 1998. הבירה מיובאת לישראל על ידי יוג'יטקס בבקבוקים של 750 מ"ל בלבד.

אבל כאמור, אפשר להשיג בדליריום קפה הרבה יותר בירות. המספר הוא 2004 בירות שונות, מכל העולם. השיא נקבע בשנת 2004 ומתועד בספר השיאים של גינס. תפריט הבירות של המקום נראה יותר כמו ספר טלפונים מאשר תפריט ומכיל שני חלקים עיקריים – בירות בלגיות ובירות משאר מהעולם (החלוקה היא רמז דק להערכה שהבלגים חולקים לבירות שמיוצרות מחוץ לבלגיה). ישראל מופיעה בין איסלנד ואיטליה , עם שתי בירות - מכבי ושימחה. מכבי זה בסדר, אבל שימחה זו בירה גרמנית כשרה שסווגה בטעות כבירה ישראלית. קצת מוזר, ציפיתי לפחות לראות בתפריט את גולדסטאר. בנוסף התפריט מציע גם גבינות, בין היתר של שימאיי הטרפיסטית.

כיאה למקום שמחזיק בשיא מגוון הבירות, המקום מעוצב כך שבכל פינה פנויה תלויים כוסות/מגשים/שלטים ושאר אביזרים של מותגי בירה. זה כולל גם את התקרה. התקרה מלאה במגשי בירה מכל העולם, מחזה מרהיב לכל חובב בירה. לפאב מספר קומות. בקומה התחתונה ישנה במה להופעות והקומה העליונה מוארת יותר ומכילה בר ארוך עם עשרות ברזי בירה ומקומות ישיבה בתוך מה שנראה שהיה פעם מכלי בירה גדולים.

אני חייב להודות שהמקום עמוס תיירים (בעיקר אמריקאים) והאווירה היא לא בדיוק של הפאב השכונתי שנעים לחזור אליו. בזמן ההופעה (החובבנית) כל מחירי הבירה קופצים ב 25%, כדי לשתות קוואק בכוס המקורית, הברמן דרש פיקדון של 10 יורו. במקום אף נמכרות חולצות עם לוגו הפאב במחיר מופקע.

עוד תמונות כאן.

לחיים, דרור.