אחרי הביקורים בלובן ואנטוורפן, הביקור הנוכחי שלי בבלגיה הביא אותי למנה העיקרית (או לקינוח, אם חושבים על הבירות המתוקות), לבריסל.
נחתי ביום ראשון בשעות הערב ומיד גיליתי שפספסתי יום חג – open breweries' day – יום שבו המבשלות הבלגיות פותחות את שעריהן למבקרים ללא תשלום, כולל כאלה שלא פתוחות למבקרים בשום תאריך אחר. כדי לפצות על הפספוס, כך חשבתי, הלכתי לבקר במבשלה היחידה שהייתה פתוחה בשעה הזאת, Les Brasseurs de la Grand Place, ברו פאב (בר-מבשלה?) שנמצא ממש בכיכר Grand Palace, הכיכר הגדולה והמרכזית של העיר. מה אגיד לכם ? מבשלה כן (ראיתי את הציוד עומד יפה בצד), בירות בסדר, אבל הברמנים והמוזיקה ברקע לא שיתפו פעולה כשרציתי לשמוע עוד על הבירות. אחרי מנת טעימות של 3 בירות (6 יורו) וכמה תמונות, עזבתי.
בריסל ואיזור עמק הסן (Senne) הם איזורים בהם מיוצרת בירת הלמביק. אותה בירה, מוזרה, יש שיגידו מיוחדת, שכבר כתבתי עליה בעבר (ולא דברים טובים). ברוב בתי הקפה והברים בעיר אפשר לראות המוני תיירים ומקומיים שותים למביק פירות כזה או אחר, לרוב של לינדמנס, Belle-Vue או Mort Subite. מבשלת מורט סוביט (מוות פתאומי) קיבלה את שמה מקפה-בר בעיר בשם A la Mort Subite, שנקרא על שם הסיבוב האחרון במשחק קלפים אותו נהגו עובדי הבנק הלאומי הבלגי לשחק במקום, בהפסקת הצהריים שלהם.
A la Mort Subite, הוא קפה שנפתח ב 1928 וכמו שהתמונה מראה, העיצוב שלו לא השתנה מאז – שולחנות עץ ארוכים, תקרה גבוהה ועמודים רומיים. אני ממליץ בחום לשבת בשולחן ארוך על בירה ולדמיין שהשנה 1928. במקום מוזגים מספר סוגי למביק מהחבית אבל אני ויתרתי ובחרתי בירה, שלא הכרתי, בשם Hapkin.
Hapkin, אייל בלגי בהיר חזק, 8.5%, על שם לורד בלגי מהמאה השביעית שהיה ידוע באהבתו לקרבות גרזן (אני מניח שהוא לא השתתף בהם…). הבירה נמזגה לכוס מתאימה, עם ראש קצף לבן סמיך, מיגוז גבוה, צבע זהוב צלול. הזכירה בטעמים את דובל ולמרות אחוז האלכוהול הייתה מאוזנת וממש מצוינת. ה best in show שלי בביקור הזה בבלגיה.
המלון בו ישנתי היה במרכז העיר, כחמש דקות הליכה מה Grand Palace ומ – דיליריום קפה, הבר שמחזיק בשיא גינס על מספר הבירות הרב ביותר, 2004 בירות. אני אחזור על זה שוב, כדי להיות בטוח שהבנתם. חמש דקות מהמלון שלי נמצא בר עם 2004 בירות ! דמיינו את זה… כבר ביקרתי בדיליריום פעם, לכמה שעות, אבל הפעם היה לי יותר זמן. במקום שלוש קומות. קומת מרתף – עם התפריט המלא של 2004 הבירות ועם לפחות 2004 תיירים בכל ערב. שם צריך להיות רק פעם אחת, כדי להגיד הייתי. בקומת הכניסה נמצא הדליריום taphouse, בר בירות בחבית עם 25 ברזים והמון צינורות ושעוני לחץ (הברמן סיפר לי שבקרוב הם מוסיפים עוד 15 ברזים). ובקומה העליונה – Hoppy Loft, בר בירות מרירות (כשותיות) ואם הזכרנו כשות, אי אפשר בלי בירות בוטיק אמריקאיות. מי אמר שבבלגיה אפשר לשתות רק בירות בלגיות?
היה שם את המבחר שפגשתי באמסטרדם, Anchor, Flying Dog, Great divide ו Left Hand. רובן בבקבוק ומעט מהחבית. הברמן סיפר שהם מקבלים את הבירות מהיבואן האירופאי שפועל בהולנד (הערה ליבואנים הישראלים – זו אומר שהבירות כבר עשו את חצי הדרך עד לאירופה, עכשיו רק נשאר להשלים את הדרך עד לישראל. מצד שני, סם אדאמס אין באירופה, אז לא תמיד אנחנו בצד המקופח). שתיתי TITAN IPA מהחבית, של מבשלת Great Divide מדנבר וקראתי לזה לילה.
אחד מאתרי התיירות המרכזיים בבריסל הוא ה Manneken Pis, פסל בדמות של ילד קטן משתין. לא ברור בדיוק מה מקור המשיכה לפסל, אבל המוני תיירים מגיעים ומצטלמים לידו. בדיוק לידו נמצא בר מוזר ומפחיד משהו בשם Le Poechenellekelder. עליו ועל שאר המקומות שביקרתי בהם בבריסל, בפוסט הבא.
עוד תמונות כאן.
לחיים,
דרור.
