אחרי הביקורים בלובן ואנטוורפן, הביקור הנוכחי שלי בבלגיה הביא אותי למנה העיקרית (או לקינוח, אם חושבים על הבירות המתוקות), לבריסל.

נחתי ביום ראשון בשעות הערב ומיד גיליתי שפספסתי יום חג – open breweries' day – יום שבו המבשלות הבלגיות פותחות את שעריהן למבקרים ללא תשלום, כולל כאלה שלא פתוחות למבקרים בשום תאריך אחר. כדי לפצות על הפספוס, כך חשבתי, הלכתי לבקר במבשלה היחידה שהייתה פתוחה בשעה הזאת, Les Brasseurs de la Grand Place, ברו פאב (בר-מבשלה?) שנמצא ממש בכיכר Grand Palace, הכיכר הגדולה והמרכזית של העיר. מה אגיד לכם ? מבשלה כן (ראיתי את הציוד עומד יפה בצד), בירות בסדר, אבל הברמנים והמוזיקה ברקע לא שיתפו פעולה כשרציתי לשמוע עוד על הבירות. אחרי מנת טעימות של 3 בירות (6 יורו) וכמה תמונות, עזבתי.

בריסל ואיזור עמק הסן (Senne) הם איזורים בהם מיוצרת בירת הלמביק. אותה בירה, מוזרה, יש שיגידו מיוחדת, שכבר כתבתי עליה בעבר (ולא דברים טובים).  ברוב בתי הקפה והברים בעיר אפשר לראות המוני תיירים ומקומיים שותים למביק פירות כזה או אחר, לרוב של לינדמנס, Belle-Vue או Mort Subite. מבשלת מורט סוביט (מוות פתאומי) קיבלה את שמה מקפה-בר בעיר בשם A la Mort Subite, שנקרא על שם הסיבוב האחרון במשחק קלפים אותו נהגו עובדי הבנק הלאומי הבלגי לשחק במקום, בהפסקת הצהריים שלהם.

A la Mort Subite, הוא קפה שנפתח ב 1928 וכמו שהתמונה מראה, העיצוב שלו לא השתנה מאז – שולחנות עץ ארוכים, תקרה גבוהה ועמודים רומיים. אני ממליץ בחום לשבת בשולחן ארוך על בירה ולדמיין שהשנה 1928. במקום מוזגים מספר סוגי למביק מהחבית אבל אני ויתרתי ובחרתי בירה, שלא הכרתי, בשם Hapkin.

Hapkin, אייל בלגי בהיר חזק, 8.5%, על שם לורד בלגי מהמאה השביעית שהיה ידוע באהבתו לקרבות גרזן (אני מניח שהוא לא השתתף בהם…). הבירה נמזגה לכוס מתאימה, עם ראש קצף לבן סמיך, מיגוז גבוה, צבע זהוב צלול. הזכירה בטעמים את דובל ולמרות אחוז האלכוהול הייתה מאוזנת וממש מצוינת. ה best in show שלי בביקור הזה בבלגיה.

המלון בו ישנתי היה במרכז העיר, כחמש דקות הליכה מה Grand Palace ומ – דיליריום קפה, הבר שמחזיק בשיא גינס על מספר הבירות הרב ביותר, 2004 בירות. אני אחזור על זה שוב, כדי להיות בטוח שהבנתם. חמש דקות מהמלון שלי נמצא בר עם 2004 בירות ! דמיינו את זה… כבר ביקרתי בדיליריום פעם, לכמה שעות, אבל הפעם היה לי יותר זמן. במקום שלוש קומות. קומת מרתף – עם התפריט המלא של 2004 הבירות ועם לפחות 2004 תיירים בכל ערב. שם צריך להיות רק פעם אחת, כדי להגיד הייתי. בקומת הכניסה נמצא הדליריום taphouse, בר בירות בחבית עם 25 ברזים והמון צינורות ושעוני לחץ (הברמן סיפר לי שבקרוב הם מוסיפים עוד 15 ברזים). ובקומה העליונה – Hoppy Loft, בר בירות מרירות (כשותיות) ואם הזכרנו כשות, אי אפשר בלי בירות בוטיק אמריקאיות. מי אמר שבבלגיה אפשר לשתות רק בירות בלגיות?

היה שם את המבחר שפגשתי באמסטרדם, Anchor, Flying Dog, Great divide ו Left Hand. רובן בבקבוק ומעט מהחבית. הברמן סיפר שהם מקבלים את הבירות מהיבואן האירופאי שפועל בהולנד (הערה ליבואנים הישראלים – זו אומר שהבירות כבר עשו את חצי הדרך עד לאירופה, עכשיו רק נשאר להשלים את הדרך עד לישראל. מצד שני, סם אדאמס אין באירופה, אז לא תמיד אנחנו בצד המקופח). שתיתי TITAN IPA מהחבית, של מבשלת Great Divide מדנבר וקראתי לזה לילה.

אחד מאתרי התיירות המרכזיים בבריסל הוא ה Manneken Pis, פסל בדמות של ילד קטן משתין. לא ברור בדיוק מה מקור המשיכה לפסל, אבל המוני תיירים מגיעים ומצטלמים לידו. בדיוק לידו נמצא בר מוזר ומפחיד משהו בשם Le Poechenellekelder. עליו ועל שאר המקומות שביקרתי בהם בבריסל, בפוסט הבא.

 עוד תמונות כאן.

לחיים,

דרור.

ביום ראשון האחרון קיבלתי הודעה שטעימת בירה מתארגנת ליום שלישי. "אתה יכול להצטרף ? אתה יכול להביא בירות שאין בארץ?". "מה בתפריט?" שאלתי, "עוד לא ברור, זאת טעימה שמתארגנת תוך יומיים, תבוא". באתי.

כשהגעתי הוספתי את שתי הבירות שהבאתי לבקבוקים שהיו פזורים על השולחן בסלון של ברק. בסלון כבר ישבו מוכנים, עם פנקסים פתוחים, עוד שלושה חברים שדאגו לצרף בירות לטעימה. פרט לבירות היו שם גם סיידר תפוחים אחד ותמד, שיכר על בסיס דבש שהוא המשקה היחיד שמתמודד מול בירה על התואר של המשקה האלכוהולי העתיק בעולם. סידרנו את הבקבוקים לפי סדר הטעימה, מהחלשות לחזקות והתחלנו. את ברק הכרתי בטעימת הבירות עם ניימן, שם הוא סיפר שהוא מדרג את כל הבירות שהוא שותה באתר ratebeer. אז לא התעכבתי על העניין, הפעם רציתי להבין יותר על מה מדובר.

הטעימה התנהלה באופן הבא: פותחים בקבוק, מוזגים לכוס טעימה (בערך 100 מ"ל) אבל לפני ששותים, מדרגים. דירוג הבירה מתייחס למראה, לצבע הבירה, לריח, לטעם ולהתרשמות אישית. כל קטגוריה מקבלת ציון שמשוקלל כחלק מהדירוג הסופי. מהצד זה הזכיר לי את הלימודים לבחינות התואר הראשון. כולם בשקט, מרוכזים, כותבים במרץ למחברות. אלו שסיימו כבר לדרג משתפים רשמים עם האחרים. מהמחברות הם יעלו את הדירוג לאתר ויוסיפו לעצמם עוד בירה לרשימת הבירות שדירגו. ניסיתי להבין את הסיבות להפוך למדרג בירות.

זהו סוג של אוסף. בזמן שחובבי בירה אחרים אוספים כוסות, תחתיות, תוויות בקבוקים או את הבקבוקים עצמם, אוסף דירוגים הוא תיעוד של כל בירה שאי פעם שתית, בתוספת הרשמים שלך. היתרון על פני אוספים אחרים ברור, אוסף הדירוגים לא תופס מקום בבית. האם אפשר לדרג כל בירה ? כן, בתנאי שהיא ממבשלה מסחרית, כלומר לא בירות ביצור ביתי. הסיבה היא פשוטה, דירוג של בירה שאף אחד מלבדך לא יכול להשיג, לא עוזר לאף אחד. כל בירה מסחרית ? כן, כולל בירות נפוצות כמו גולדסטאר או מכבי. החבר'ה סיפרו שלפני שהם התחילו לדרג, הבירות היחידות מישראל שהופיעו באתר היו אלה, אבל מאז שהם מדרגים אפשר למצוא גם אחרות.

הבירות שטעמנו עצמן הן לא הנושא המרכזי של הפוסט, אבל אני רוצה להתעכב על אחת – Cantillon Lou Pepe Framboise. זוהי בירה מסוג למביק מהסדרה האיכותית יותר של מבשלת Cantillon, מבריסל, בירת בלגיה. בירות למביק, בכמה מילים, הן בירות שהתסיסה שלהן נעשית במכלים פתוחים והשמרים בשימוש הם שמרי פרא שנמצאים באוויר. התוצאה המתקבלת היא בירה חמוצה וקשה לשתיה ולכן מוסיפים לבירות אלה רכזי פירות כמו דובדבנים, פטל ופירות נוספים. את כל זה ידעתי גם לפני המפגש. אבל מסתבר שלא טעמתי למביק אמיתית לפני המפגש. בדומה לכל בירה שאני שותה, בשלב ראשון אני מריח את הבירה. הריח היה פשוט רקוב, כזה שלא מעודד טעימה. ניסיתי שוב, עדיין ריח מסריח. העזתי וטעמתי. הטעם היה נורא, של נוזל (אני לא קורה לזה בירה) חמוץ, אפילו מקולקל. לא יכולתי לשתות את זה, למעשה לגימה נוספת היתה גורמת לי להקיא. זה טעם נרכש, אמרו לי. קשה לי להאמין. מסתבר שהלמביקים של המבשלות טימרמנס ולינדמנס שאפשר להשיג בארץ, הן גרסאות מסחריות ומודרניות יותר של הלמביקים הבלגים, גרסאות קלות מאוד לשתיה. למזלי שאר הבירות בטעימה לא היו כאלה.

כל אחד מהחבורה בסלון, דירג מאות בירות. כדי להגיע למספרים האלה הם נפגשים פעם בחודש בערך וחולקים בירות שלא טעמו לפני. חוץ מטעימות משותפות, הם דואגים לדרג כל בירה שניתן למצוא בארץ, כולל הבירות הזולות והגרועות, שלא היו שותים אם לא הדירוג… אם זו בירה טובה או גרועה, היא שווה בכל מה שקשור לדירוג. פסטיבלי בירות הם עוד מקור לדירוגי בירות ובדיוק כזה התקיים ביום שישי בשר המשקאות בתל אביב. ביקרתי שם בסביבות 10 בבוקר (שעה מוקדמת למדי לבירה), טעמתי כמה בירות חדשות ומוכרות, ונעמדתי ליד הדוכן של י.ד. עסקים שהטעימו בק'ס כהה, בירה חדשה בארץ. אז נכנס ברק, התמלא חיוכים למראה הבק'ס כהה, טעם, פתח את הפנקס והופ - עוד בירה לאוסף.

לסיכום, נהניתי מהטעימה ואני שוקל להתחיל לדרג או לפחות לרשום את כל הבירות שאני שותה באתר. אחרי הכל, מקום לבקבוקים ריקים כבר כמעט לא נשאר בבית.

לחיים,

דרור.

בשבוע שעבר טסתי לשטוקהולם, שבדיה לביקור אצל לקוח. כך, אחרי סיום כל יום עבודה (מפרך) הספקתי גם להתרשם מהבירות שיש לשבדיה להציע. סיכום השבוע הזה לפניכם.

בבר המלון בוא שכנתי, אפשר היה לשתות קרלסברג, קרלסברג Hof (שזו קרלסברג עם פחות אלכוהול) וברוקלין לאגר. אחרי שמיציתי את המבחר יצאתי לשתות במקום לא רחוק מהמלון שנקרא דובל קפה. המקום התגלה כבר עם מבחר בירות בלגיות כמו שימיי, קוואק, מרדסו וגם (!) ווסטמאל הטרפיסטית. בלי הרבה התלבטות בחרתי בחצי ווסטמאל דובל. הבירה היה כהה, כמתאים לסיגנון הדובל הבלגי, עם טעמים פירותיים ומתיקות בינונית. נהנתי מכל רגע.

במהלך השיטוטים שלי בעיר גיליתי משהו מוזר מאוד (אבל מוזר פחות מכך שבקיץ השמש שוקעת ב 11 בערב וזורחת כבר ב 3 לפנות בוקר). ראיתי, כמעט בכל מקום, חנויות אלכוהול בשם System Bolaget. אחרי הסבר קצר של המוכר הבנתי במה מדובר. זוהי רשת בבעלות הממשלה (מונופול), היחידה שיכולה למכור אלכוהול בשבדיה. משהו כמו רשות הדואר…  הרשת הוקמה ללא כוונת רווח ומחזיקה כמעט כל מה שאתם חולמים עליו. לא מדובר רק בבירות אלא יינות, ספירטים וכדומה. בעזרת הרשת, הממשלה השבדית מבטיחה שהאזרחים יקנו אלכוהול בצורה מסודרת (הגבלת גיל) ובאופן חוקי. השבדים לא כל כך מרוצים מהסידור בעיקר בגלל שעות הפתיחה של הסניפים (10 בבוקר עד 7 בערב). אתם יכולים לדמיין את התור בקופה ברבע לשבע… כשהמקום היחיד בו אתם יכולים לקנות אלכוהול עומד להסגר. לזכותם אפשר לומר שהרשת מאוד מסודרת, כולל קטלוג שמתאר את כל המשקאות שניתן לרכוש שם. איזור הבירות חולק בצורה ברורה בין לאגר, אייל, סטאוט וכלל גם מספר לא מבוטל של מיקרו מבשלות שבדיות. ליד כל בירה מוצג האוכל המתאים, רמת המרירות, סוג הגוף ואחוז האלכוהול. אני התרכזתי באיזור הבירות הבלגיות וקניתי כמה בקבוקים הביתה במחיר לא יקר בכלל.

ביום רביעי, כשחלק גדול מהביקור מאחוריי, החלטתי לבקר בבר akkurat שקיבל ציון A באתר beer advocate. לבשתי את המעיל, קיפלתי את המפה בכיס והתחלתי לצעוד לכיוון העיר העתיקה. די התברברתי, אבל אחרי בערך 20 דקות של הליכה הגעתי לרחוב ולפתח הבר.  בכניסה עמדו אופניים, רמז לכלי התחבורה החביב על המקומיים. חשבתי לעצמי, האם המשפט 'אם שותים לא נוהגים' תופס גם פה… המקום היה יחסית מלא, ישבתי על הבר. במבט ראשון התאכזבתי. היו בערך 10 ברזים , די סטנדרטים: לף, פרנסיסקנר, קילקני, ברוקלין לאגר, hell, פאלקון. איפה הם מחביאים את הבירות הבלגיות ? חשבתי לעצמי. בשלב הזה שקלתי לצאת ולחזור לבר ליד המלון ולווסטמאל דובל הנפלאה שלי, אבל החלטתי בכל זאת לשתות משהו. "ברוקלין לאגר", ביקשתי מהברמן. "אין, נגמר" הוא ענה. "אם אתה רוצה בירה עם אותו סוג של כשות, תנסה hell". ניסיתי. hell היא בירת לאגר שבדית, מאחת המבשלות הקטנות שקמו בשנים האחרונות. הבירה בעלת 5.4% אלכוהול, בעלת צבע נחושת וסיומת כשותית מרירה מאוד. המבשלה מייצרת גם את הבירה heaven, שהיא בירת אייל. בזמן שאני מחכה לבירה, שמתי לב שהבירה של היושב לצידי הגיעה במין עריסת עץ והיא ממש מכוסה באבק. "מה אתה שותה?" שאלתי. "זאת בירה, המיוצרת בתסיסה ספונטנית". "למביק?", שאלתי. "כן, אבל בלי הפירות שמוסיפים בסוף התסיסה למתן את החמיצות. זאת בירה משנת 2000 אבל היא לא התיישנה מספיק, היא עדיין חמוצה". מיד הבנתי שלצידי יושב מישהו שמבין בבירה. סיפרתי לו שאני מאוכזב מהמבחר של הבירות במקום והוא חייך. "תן לי להסביר לך", אמר. הוא ביקש תפריט מהברמן והראה לי שהמקום מחזיק יותר מ 600 בקבוקים, חלקם בקבוקים מהשנים 2000-2007 של בירות טרפיסטיות ובירות נדירות מיושנות. המחירים הגיעו עד 250 שקל לבקבוק של 330 מ"ל. בנוסף המקום מגיש גם Cask ale. cask ales זו בירה לא מסוננת ולא מפוסטרת שמיושנת בחבית בפאב (כולל תסיסה) ומוגשת מהחבית ללא תוספת של גז בתהליך המזיגה. במקרים רבים מתיחסים לבירות אלה גם בשם real ale. המזיגה של בירות כאלה נעשת בעזרת ברז בעל משאבה ידנית. הברמן צריך לשאוב בירה על ידי משיכה בידית, בדומה למזיגת מים בברז ישן. שתיתי בירה כזאת ממבשלה שבדית מקומית בשם ocean bryggeriet שהיתה מצוינת. מספר דקות לפני שנפרדתי לשלום ויצאתי לדרכי חזרה למלון ראיתי על הבר בקבוק של ברוקלין לאגר עם כיתוב בעברית על התווית… כולל הפרטים של היבואן נורמן. כנראה שנראה אותם בקרוב מאוד בארץ.

לסיכום, אני יכול רק לאחל למגוון בירות כזה גם בישראל. עוד תמונות רבות כאן.

לחיים, דרור.

ביום שישי התקיים בחנות דרך היין, ברחוב החשמונאים בתל אביב פסטיבל טעימות בירה. דרך היין היא רשת חנויות יין שעד לפני שנה לא החזיקה בירה כלל. עם התפתחות תחום הבירה, באוגוסט שנה שעברה, הודיעה הרשת על הוספת "בירות מיוחדות מכל העולם" למבחר היינות הנמכרים בדרך כלל. אני נוהג לבקר בחנות מדי פעם, וכל פעם מגלה שאיזור הבירה מתרחב לעוד מדף או שניים. בנוסף הרשת היא היבואן של הבירות ההולנדיות גרולש ואמסטרדם.

בקומת הכניסה לחנות מוקמו שלושה דוכני טעימת בירה. בדוכן דאנסינג כאמל, המבשלה התל אביבית, נמזגו בירות ה Pale Ale, Indian Pale Ale מהחבית ובירות ה Midnight Stout ו HEFE-WIT (בירת החיטה) מבקבוק. דוכן גרולש, מותג הבית של דרך היין ודוכן של היבואן נורמן פרימיום עם דובל, מרדסו וסט. ברנרדוס הבלגיות. בדוכן הדנסינג קאמל חילקו חולצת דנסינג קאמל חדשה במתנה לכל מי שקנה מארז של ארבעת הבקבוקים של המבשלה. 

לצורך הטעימות פתחו בחנות את קומת המרתף, שבדרך כלל לא פתוחה לקהל הרחב. בקומה זו דרך היין מאחסנת את בקבוקי היין היקרים והמשובחים ואף משכירה שטח אחסון לבעלי אוספי יין שאין ברשותם מקום או תנאי אחסון מתאימים לאוסף היין שלהם. המרתף היה קר. קר מספיק כדי שהדיילת של נורמן דרשה לעבור לקומת הכניסה או אחרת היא נהיית חולה.

במרתף מוקמו שלושה דוכני בירה נוספים. דוכן של בירות הלמביק, לינדמנס. דוכן של בירות האייל הבלגיות החזקות קאסטיל ובריגנד ודוכן של סמואל אדאמס ופאולאנר שהציג לטעימה בפעם הראשונה בארץ את Paulaner Salvator – בירת לאגר בסגנון דופלבוק.

דופלבוק הוא סוג של לאגר איכותי, מחוזק ועשיר יותר, עם מורכבות שמזכירה אייל. הבירות בסגנון הם בדרך כלל כהות וחזקות באלכוהול ועם כמות דגנים כזאת שהבירה נחשבת לארוחה שלמה בכוס. סגנון הדופלבוק נוצר בבוואריה על ידי נזירים ושימש אותם בעיקר בימי הצום הרבים שלהם. הטעם השולט בבירות אילו הוא הלתת והן כמעט לא מרירות.

בסך הכל היה אירוע חביב, לא מחדש הרבה לחובבים הותיקים, אבל יכול לשמש כנקודת פתיחה טובה ולצרף חובבים חדשים לתחום בירות האיכות. טעמתי את הדאנסינג כאמל, בריגנד ופאולאנר סלבאטור ומיהרתי להוציא את הילדים מהגן. מה אני אגיד לכם, לא פשוט לטעום בירות עם 9% אלכוהול לפני אחד עשרה בבוקר.

לחיים, דרור.

התחלתי לפרסם עדכונים קצרים (שלא מספיקים לפוסט שלם) על מבצעים ואירועי בירה גם בטויטר, אתם מוזמנים לעקוב. http://twitter.com/drortreves