אלכוהול

ארדבג: כוסית וויסקי בבית של ידיד יקר

דייויד מונטיפיורי ממשיך את הסיור שלו באיילה, ומגיע לארדבג, חבר וידיד ותיק. וכמו כל ביקור ראשון אצל חבר - הסקרנות גדולה

השארנו מאחורינו את מושבו של לורד האיים והמשכנו מזרחה במורד הכביש, לעבר היעד הבא שלנו, מזקקת Ardbeg . המסע היה מדהים וכלל גבעות ירוקות שצצו לעבר הים. אני בטוח שהמסע היה יכול להכיל הרבה יותר, לולא היה נמשך פחות משלוש דקות. עצרנו כאשר ראינו את השם ארדבג על שלט שהורה לפנות ימינה. לא כמו לגאבולין, שנמצאת ממש על הכביש, ארדבג נמצאת בקצהו של כביש קטן וקצר, היורד מהכביש ה"ראשי" לשטח המזקקה. כך שוכנת לה ארדבג באיילה קטנה משל עצמה: מוסתרת מעט מהכביש, היא חולקת את ממלכתה רק עם הים.

התמלאתי התרגשות כאשר ראיתי את המזקקה על רקע הים במבט מהכביש. ארדבג הוא אחד המאלטים החביבים עלי וביקור בבית של חבר בפעם הראשונה הוא תמיד מעניין.

כל דבר קטן עלול להעיד משהו על אופיו של החבר, שלא הכרת. אלמנטים כמו אוסף הדיסקים שלו, הספרייה שלו או אפילו כמות דודי הזיקוק שלו יכולים לשנות את הפורטרט שאתה מצייר בראשך של אותו חבר. שותפי למסע התמלא בסקרנות לעומת ההתרגשות שלי. הבחור חובב הויסקי מכיר את השמות הגדולים של לגאבולין ולפרואיג אך על ארדבג שמע רק ממני. אני פגשתי את ארדבג במקרה כמה שנים קודם לכן בפאב באדינבורו. בעודי בוחן את כל יושבי הבר הבחנתי באחד שזכה לתואר המכובד של "מאלט השעה". ביקשתי מהברמן שיערוך בינינו היכרות וזו היתה תחילתה של ידידות נפלאה.

ארדבג היתה במאה ה-18 מקום מועדף למבריחים למיניהם בגלל שהיא מרוחקת יותר משאר המזקקות בדרום, וגם כאן, כמו ברוב מזקקות האי, פעלו דודי זיקוק לא חוקיים שהמיסוי הבריטי לא הצליח לדכא. ב-1815 פתח John Macdougall מזקקה חוקית, שמסביבה התפתח כפר קטן שתושביו מתפרנסים מהמזקקה. קומונת הויסקי לא החזיקה מעמד בגלל חוסר היציבות של התעשייה, מלחמות העולם ותקופת היובש מה שצימצם את עובדי המזקקה וכן את מספר תושבי איילה בכלל, שיורדים בהדרגתיות מכ-16,000 בשיא תקופת הזיקוק הלא חוקי לכ- 3,000 כיום.

הייחוד של ארדבג היה בעישון הכבולי הכבד שהיה עובר הלתת לפני הפיכתו לסינגל מאלט . הלתת יובש מעל אש כבול, כמו בכל מזקקות האי האחרות, אך בניגוד להן, לא פעל בארדבג מאוורר בתנור, דבר שריכז טעמים וארומות עזים של כבול בלתת. בימים אלו משתמשים ב-52 P.P.M כבול בייבוש הלתת, והתוצאה היא הסינגל מאלט עם הכי הרבה כבול בתהליך ייצור סדרתי.

בימים היפים של המזקקה, בשנות השבעים של המאה ה-20, תהליך ההלתתה היה נעשה במזקקה. רצפות ותנורים לייבוש השעורה, שנקראים kilns , שמעליהם מתנוססים גגות הפגודה המפורסמים. כיום, ייצור הלתת של ארדבג נעשה במלתתת פורט אלן; התנורים והפגודות הם שם רק לשם קישוט.

ההיכרות עם ארדבג במזקקה, החלה בתוך אחד התנורים הללו, ישר מתחת לאחת מארובות הפגודה.

התנור הישן מהווה היום את מרכז המבקרים המאובזר והמרשים ביותר באיילה. בחנות יש הכל: החל מעפרונות ופנקסים עם הלוגו של ארדבג וכלה במבחר ביטויי הסינגל מאלט של ארדבג. ישנן גם חבילות עם בקבוקים מיניאטוריים של חמישה ביטויי ארדבג וחוברת שמכילה את סיפורו של הכבול. לצידו של מרכז המבקרים מצאנו ארוחת צהריים ב- Old Kiln Café :החצי השני של תנור ייבוש השעורה הפך למסעדה קטנה וביתית. הזמנו ושמרנו מקום, כדי לחזור אליה מאוחר יותר, אחרי ששתינו קצת ויסקי.

הסיור יצא מהתנור הישן. המזקקה נשארה בידיה של משפחתו של המייסד, מקדוגל, עד שנת 1977 שבה נרכשה המזקקה על ידי חברת Hiram Walker הקנדית. רבים טוענים שקנדה וויסקי לא ממש הולכים יחד, ובכל מקרה, הרכישה של ארדבג היתה אסון והמזקקה הפסיקה לייצר וויסקי בשנת 1981. אי אפשר להאשים רק את הקנדים, למרות שרבים בוודאי יחלקו עלי, מכיון שלא מעט מזקקות סינגל מאלט נסגרו בשנות השמונים עקב חוסר ביקוש. במשך כ-16 שנים ארדבג תיפקדה רק לעיתים רחוקות והיתה רחוקה שנות אור מימי הזוהר שלה כסינגל מאלט הגדול והמעושן ביותר של איילה. הישועה הגיעה בשנת 1997 כאשר ארדבג נרכשה על ידי חברת Glenmorangie .

1.4 מליון לירות שטרלינג הושקעו בהחיאת המזקקה ושיפוץ הציוד הישן. סטיוארט תומס, איש גלנמורנג'י (היום חלק מתאגיד LVMH ), לקח על עצמו את הניהול, וכך ארדבג הפכה לסמל של תחייתה של איילה, שהלכה וחזרה להיות לאיזור הויסקי המעניין והמפורסם בעולם.

לארדבג שני דודי זיקוק בלבד מה שמספיק לייצר 950,000 ליטר אלכוהול בשנה. דודי הזיקוק שמנמנים אך גבוהים ומהם זורם הנקטר שהופך כמעט כולו לארדבג סינגל מאלט. בשלב זה נתנו לנו להציץ לתוך דוד הזיקוק הפתוח בעודו מתמלא בנוזל שיום אחד יהיה ארדבג. זה אמור להיות מסוכן להיות כל כך קרוב לדוד הזיקוק אבל לראות את האולטראסאונד של הויסקי החביב עליך הוא חוויה נהדרת. ארדבג לא מוכרים את הויסקי שלהם לבלנדים, אולי חוץ מהבלנד Black Bottle, שנאמר עליו שהוא מכיל ויסקי מכל מזקקות איילה.

אנשי ארדבג מקפידים על חוק שהם עצמם חוקקו, כאשר הם מתחייבים לא לערבב ארדבג עם שום דבר חוץ ממים. טעויות קורות, ובזמנו, וויסקי ארדבג ישן התערבב עם מעט ויסקי ממזקקת Glen Morray , מזקקה שלישית בבעלות גלנמורנג'י. אתר האינטרנט התמלא בהתנצלויות ובקשת מחילה מאוהדי ארדבג. השילוב יצר בלנדד מאלט, שהוא וויסקי העשוי אך ורק ממאלט אך ממזקקות שונות, שבוקבק תחת השם Serendipity בטענה שחבל לבזבז את הוויסקי. לכמה חסידי ארדבג אפילו נשלחו בקבוקי חינם של הטעות בשביל לפצות עליה. הגישה הזאת אינה נדירה בארדבג.

יצאנו לחצר לאויר הקיצי הקריר ולרעש הגלים המתנפצים. החצר מלאה בחביות שטופות גשם, שמשמשות ליישון הויסקי. כמו ברוב מזקקות האי, גם כאן השימוש הוא בעיקר בחביות בורבן כאשר יש מספר מועט של חביות שרי ליישונים מיוחדים. בארדבג משתמשים בכל חבית שלוש פעמים ליישון לעומת מזקקות רבות בהן משתמשים בכל חבית פעם אחת בלבד. בחצר בהיתי לעבר הים, עומד מתחת לכיתוב השחור הענק הנושא את שמו של ידידי הטוב, מהרהר איך היה נראה שמו על גבי שלט חוצות באיילון. עמדתי מהורהר, מביט בים ושואף מהאוויר וה... הסתובבתי וראיתי שכל הקבוצה נעלמה ומיהרתי חזרה לתנור הישן כדי לא להפסיד חלילה את הוויסקי.

מנהל המזקקה, סטיוארט תומאס, לקח על עצמו התחייבות: ארדבג, הבטיח תומס, לא תסגר יותר לעולם. תומאס הקים את ה- Ardbeg Committee , בה כל אחד יכול להיות חבר. תנאי הקבלה הם פשוטים: "תשתו הרבה ארדבג ותגרמו לחבריכם לשתות הרבה ארדבג כדי ששערי המזקקה לא ייסגרו יותר לעולם". ניתן להירשם דרך אתר האינטרנט ולהיחשף לחדשות לגבי המזקקה וכן ביקבוקים שאינם זמינים לקהל הרחב.

מסתבר שחובבי ארדבג רבים רצו לעבור את מסע ההתבגרות של הוויסקי יחד איתו. במזקקה חשבו שגם ככה הוא בטח נורא בודד שם בחביות ולכן נענו להצעה, ויצרו סדרה של שלושה וויסקים המלווים את ארדבג מדוד הזיקוק ועד ארדבג 10 שנים הסטנדרטי. הראשון היה בן 6 שנים ונקרא Very Young. שנה מאוחר ויתר הוצא וויסקי בן 8 שנקרא Still Young. השנה צריך לצאת וויסקי בן 9 שנקרא Almost There. כך כולם יכולים ללכת יד ביד עם ארדבג ולערוך איתו היכרות עמוקה.

כל הוויסקים הללו, כמו הארדבג 10 הסטנדרטי, אינם עוברים סינון בקירור. הסינון בקירור הוא מכת קור הניתנת לוויסקי לפני הבקבוק על מנת לנטרל שמנים מסויימים ולמנוע מהויסקי להפוך למעונן, בדומה לערק, בהוספת מים או קרח. הסינון בקירור אמנם תורם לאסטטיות של הויסקי אך גורע מהטעם. אל תתפלאו אם כך, אם כאשר תוסיפו קצת מים לכוסית הארדבג שלכם הוא יהפך מעונן מעט, כמו השמיים של איילה, מעוננים אך מלאי קסם.

הגעתי לטעימה בדיוק בזמן בשביל לטעום את הארדבג 10 שאותו אני מכיר כל כך טוב. אמנם לא ראיתי את אוסף הדיסקים שלו והיו לו רק שני דודי זיקוק שמנמנים אך ברגע שטעמתי שוב את הנוזל החיוור עם סקאלת הטעמים האדירה שנעה בין עשן לפירותיות ומתקתקות לאדמה כלום לא שינה לי. אהבה עיוורת.

לאחר מכן זכינו לטעום עילוי אמיתי. Ardbeg Uigeadail - מבטאים "אוגאדיל" - הקרוי על שם מקור המים של המזקקה מאז הקמתה, הוא תערובת של ארדבג ישן, שיושן בחביות שרי, וארדבג סטנדרטי מחביות בורבן. הוויסקי אינו מדולל עם מים ומבוקבק בחוזק חבית של כ- 54% אלכוהול בנפח. הנוזל תוקף את החיך עם עשן וחיספוס ואז עוטף אותו בסמיכות ודביקות של שרי. פצצת טעם וסיפוק. ישנם ביטויים נוספים של ארדבג, שכוללים את הארדבג 17 שנה ואת Lord Of The Isles, ביטוי של ארדבג בן 25 שנים באריזה מהודרת.

לאחר מכן עשינו את הדרך הארוכה מהחנות, בצידו האחד של התנור הישן, למסעדה שבצידו השני – מהטעימה, אל הארוחה. ארוחת צהריים ביתית שלוותה בבירות אייל אמיתי שבושלו באי והיו טעימות ביותר (סיפור ליום אחר). לפני שעזבנו, יצאתי לחצר והסתכלתי שוב לעבר הים הסמוך. הריח המעושן והמלוח של האוויר, שכבר התחלתי להתרגל אליו, הרוח שהחלה מנשבת בחוזקה ומאות חביות פזורות ושטופות גשם שיום אחד יכילו את הנקטר שאני גאה לקרוא לו חבר.

דייויד מונטיפיורי - כתיבה וצילום

11.11.2006

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר