יין

יין לשבת: דלתון ריזרב 2004

אנשיל פפר אוהב את יינות הריזרב של היקב — קברנה סוביניון ושיראז — וקצת פחות את המרלו, אבל יותר מכל, הוא שואל: האם שונתה שיטת התמחור של היקב?

יין לשבת: דלתון ריזרב 2004

אנשיל פפר

ביקרתי ביקב דלתון שבגליל העליון בחול המועד סוכות. בניגוד לשממה ולמתח של יולי-אוגוסט, היו הפעם ביקב המונים מבית ישראל, שגדשו את מרכז המבקרים בסוכות. משפחות שיחקו על המדשאה, סיורים יצאו כל חצי שעה לשטחי הייצור והקונים עמדו בתור עם ארנקים פתוחים. היתה עוד סיבה לחגיגה, והיא יציאת היינות החדשים — בציר 2004 — של סדרת הריזרב של דלתון.

אלה שלושת האדומים הקלאסיים בסדרת הדגל של היקב. לקברנה סוביניון , שהוא הטוב מבין השלושה לטעמי, יש אף חזק ופירותי והוא מפוצץ בטעמים טובים של פירות שחורים ורמזים מפתים של וניל ומנטה. זה קברנה קלאסי שיכול להסב עונג גם לשותים מנוסים וכאלה שפחות (105 ש"ח).

השיראז , שעושה את ההופעה הראשונה שלו בסדרת ה"ריזרב" הוא יין מעניין מאוד שמשתלב היטב באפנת השיראז השוטפת את תעשיית היין המקומית בשנה האחרונה. היין יותר מתובלן ומעושן, עם טעמי טבק, שזיף וניחוח אדמה. זה כבר לא יין למתחילים והמחיר בהתאם (120 ש"ח).

המרלו הוא המאכזב בשלישייה. יש לו ניחוח לקריץ מפתה, טאנינים חזקים וטעמים של פלפל ירוק ושוקולד מריר, אבל יחסית למרלו הגלילי הטיפוסי, הוא קמצן בפירות. היין עדיין קצת מחוספס ואולי עם עוד קצת יישון בבקבוק, הוא יעניק יותר (99 ש"ח).

מה שמשאיר גם טעם קצת מריר הוא המחיר של יינות הריזרב של היקב. יין זה עניין של טעם ולקבוע ערך מוחלט לכל בקבוק הוא דבר בלתי אפשרי. בכל זאת, במשך השנים האחרונות, דלתון עשה לעצמו שם של יקב שנותן תמורה מצויינת למחיר. זה עדיין נכון לגבי מרבית היינות שלהם, במיוחד אלה של הסדרה העממית "כנען" וסדרת הביניים "דלתון". אלה ממשיכים להציע איכות, תמורת מחירים סבירים ביותר.

התמחור של שלושת יינות "ריזרב" החדשים בסקציית המאה ש"ח וצפונה היא כבר יותר בעייתית. חלק גדול מיינות הפרמיום הנמכרים בישראל מתומחרים באופן שערורייתי, אבל מבלי להזכיר שמות, אני יכול לחשוב על לא מעט יינות שאיכותם לא נופלת מהחדשים של דלתון, והם זולים באופן ניכר. אבל אין מה ללכת רחוק: ההשוואה הטובה ביותר היא לשני "יינות העשור" המיוחדים שהוציא דלתון בשנה האחרונה: סדרות קטנות של יין, מחלקות כרם מובחרות. גם הם תומחרו בטווח מחירים של 105 — 120 ש"ח ובהחלט היו שווים את הכסף.

מנהלי דלתון יכולים לטעון, ובצדק, שהם עדין סופגים את הפסדי המלחמה, שיש לא מעט יינות נמוכהיותר, שמתומחרים באופן דומה. הם כמובן יכולי לטעון את הטיעון המנצח, שגם במחיר הזה, היין עף מהמדפים ובסופו של דבר, מה שקובע בשוק הוא כמה הצרכן מוכן לשלם.

אני יכול רק לאמר שיקב מהסוג של דלתון, שבכל הזדמנות עושה דברים יפים כדי לקרב ציבור רחב לתרבות היין, כולל לחלק יינות תחת אש למקלטים ברחבי הצפון בימי המלחמה, צריך להשתדל להמשיך למשוך צרכנים פחות מנוסים ופחות בעלי אמצעים להתעניין ביין ולהתוודע אל יינות האיכות שלהם. תמחור גבוה מדי הוא הפסד של שני הצדדים.

anshel@ejemm.com

?23/11/2006

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר