| ראשי |  |
אודות | הרשמה | |
לוח ארועים | |
פורומים | |
חנות | |
צור קשר |
|
|
יין גלילי וגורמה של אבירים עמית יריב הצליח לרצות את זוגתו בטיול לצפון, וגם טעם יינות מיקבי בוטיק גליליים, גבינות טובות ואויר הרים. הכל, בפסטיבל של מצפה אבירים עמית יריב צילום היין: לירון יריב לאשתי, החצי הטוב שלי, יש חיבה בלתי מוסברת לטיולים בטבע. כמו כן, יש לחצי הטוב שלי חיבה בלתי מוסברת לכך שאני אתלווה לטיולים האלה. לי עצמי אין שום בעיה עם הקונספט, אלא שחלוקת התפקידים בינינו גורסת שתפקידי לגבש תוכנית, לבחור נתיב נסיעה, לנהוג הלוך, חזור ומה שבאמצע. תפקידה של החצי הטוב? להירדם עם הכניסה למכונית, ולהתעורר עם ההגעה ליעד, תוך הכרזה ש"אני מותשת מהנסיעה". טוב, אולי הגזמתי טיפ-טיפה בתיאור הזה, אבל בחול המועד סוכות תשס"ט קיבלתי אולטימטום: או שאתה לוקח חופש מהעבודה ומטייל איתי, או שאני מוצאת מישהו אחר לטייל איתו. תודו שאיום כזה לא הולך ברגל, לכן שמחתי במיוחד לגלות שביישוב אבירים שבגליל מתקיים פסטיבל של יקבים גליליים ויצרני גורמה מקומיים. ראשית, כי אבירים נחשב "צפון", כלומר יעד לגיטימי לטיול. שנית, משום שהשילוב בין יקבים ליצרני גבינות, שוקולדים, ריבות וכל היתר הבטיח רבות. ושלישית, מכיוון שאם נגזר עליי לטייל, לפחות שיהיה על זה פיצוי בדמות יין טוב. וכך קרה, קוראים יקרים, שמצאנו את עצמנו – החצי הטוב שלי ואני – עושים את הדרך צפונה, אל עבר מצפה אבירים, ביום סתווי חורפי למחצה של חול המועד סוכות. הדרך, בניגוד לחששות, הייתה פקוקה במידה מתונה בלבד, התחנות בדרך (בית הבד של סבא חביב ומסעדת אלאפנדי בפקיעין , שתי תחנות מומלצות ביותר) עשו לנו טוב על הלב, והדבר היחיד שטרד את מנוחתנו הייתה השאלה, איפה הניחו, לכל הרוחות, את מצפה אבירים? וזאת יש לדעת, גבירותי ורבותי: הדרך אל היישוב אבירים, השוכן לו על פסגה מרשימה ביותר בגליל העליון, ארוכה ומפותלת. לא פחות מארבעה קילומטרים וארבע מאות מטרים מפרידים בין הכיכר האחרונה המפרידה את מצפה אבירים מהציביליזציה (בצורת היישוב פסוטה) לבין שער הכניסה ליישוב. לנו היה קל יחסית, הייתה לנו מפה. אבל השאלה בעינה עומדת: איך הגיעו לשם אלה שהקימו את היישוב? כל התהיות האלה נעלמו ברגע שהגענו אל החניה שהוסדרה מחוץ ליישוב. הרעיון שמארגני הפסטיבל הזה תכננו מראש שיגיעו אנשים בכמות ניכרת, דאגו להסדיר חניה ואף לארגן מיניבוס שייקח את האורחים מן החניה אל שער הכניסה (מהלך חמש דקות) הפליא אותנו, בעיקר משום שבפסטיבל אחר שבו ביקרנו בחול המועד, שאורגן על ידי חברת מזון גדולה בעיר פריפריאלית קטנה, הארגון לא היה מרשים כל כך. התברר שמישהו חשב על הארגון הנכון של הדברים בפסטיבל הזה.
ותאמינו או לא, הארגון הנבון לא הסתיים בכך. לפסטיבל הזה, אם הבנתי נכון, היו שתי מטרות: האחת לחשוף את המבקרים לתעשיית האירוח הענפה באבירים והאחרת לחשוף את המבקרים לתעשיית בוטיקי הגורמה של הגליל. המארגנים הצליחו לשלב בין השניים היטב: במקום לרכז את כל המציגים (יקבים, יצרני גבינות, יצרני שוקולד, יצרני ריבות ועוד כהנה וכהנה) במתחם אחד, הם שיבצו כל מציג בביתה של משפחה מקומית אחרת. הרווח כפול: התחנות מובחנות זו מזו, ויש הפסקה טבעית בין טעימה לטעימה מצד אחד, ומצד שני, כדי לעבור בין כל התחנות, צריך המבקר להקיף את היישוב כולו – ליהנות מהנוף המרשים, מהאוויר הצלול, ולראות את יחידות האירוח הפזורות בו. הפתרון הזה חסך את התחושה שיש לעתים בפסטיבלי יין שבהם מרוב טועמים ודוכנים קשה לזכור מה טעמת ומתי. אז מה טעמנו? באירוע השתתפו תריסר יקבים ( אכזיב, צפת העתיקה, מרתף יינות פסטיבלי יין, גם רגועים יותר דוגמת זה של אבירים, אינם המקום המתאים לטעימה מקצועית המאפשרת אבחנה מדויקת. אני נעזר בפסטיבלים האלה לרוב כדי לגלות יקבים חדשים או יינות מעניינים, שכדאי לנסות ולבדוק לעומק בהמשך. בהקשר זה ראויים לציון מיוחד ארבעה מבין היקבים שהציגו בפסטיבל: יקב נעמן ממושב רמות נפתלי הציג יינות אדומים משכנעים מאוד, ובייחוד Deep Purple; בלנד של קברנה סוביניון (40%), קברנה פרנק (30%), מרלו (20%) ופטיט ורדו (10%). היינות של יקב נעמן היו עשויים היטב, ונראה שהיקב מצדיק ביקור לטעימה מסודרת יותר. יקב ברעם מקיבוץ ברעם הציג בפסטיבל שני יינות קברנה סוביניון (2005 ו-2006), מרלו אחד (2006) ובלנד מופלא ושמו "יער ברעם": 2/3 קברנה סוביניון ו-1/3 מרלו, משנת בציר 2006. הבלנד הזה היה, ללא ספק, כוכב הפסטיבל שלי. זהו יין בעל אופי, עם ארומות וטעמים ברורים של עץ קלוי, שוקולד ושזיפים. גם היין הזה מצדיק אם כך ביקור בצפון. יקב שלישי שראוי לציון היה יקב ביריה, שהוקם בידי ד"ר משה פורתומנוהל בידי ד"ר פורת עצמו ורעייתו, חיה. היקב מציע יינות קברנה סוביניון ומרלו טובים מאוד, עם סיפור אישי משעשע על הקשר שבין רפואה ליין. האחרון היה יקב ענבא, מקיבוץ יראון. "ענבא" מציע קברנה סוביניון (עם 6% פטיט ורדו) שמנצח בקטגוריית התמורה למחיר – 50 ₪ לבקבוק. זה לא יין "גדול", לא יין "מורכב", אבל זה בהחלט מסוג היינות לשימוש שוטף ומהנה, מה שנקרא אצלנו "שאטו שוטף". בגזרת הגבינות, מחלבת הרועה הגלילי מנצחת בנוק אאוט. לא שיתר הגבינות שטעמנו היו רעות, חלילה. אבל אצל שרית ומיכה רגב טעמנו גבינות משובחות באמת (את חריץ הטום שקניתי שכחתי אצל חותנתי...) שמלוות בפילוסופיה נכונה ביחס לספירת אחוזי השומן. "אצלנו מאמינים," הסבירה שרית, הגבנית, "שאסור להעביר את החלב תהליכים שונים שמוציאים את השומן, אבל גם את כל הבריאות שיש בחלב. לכן אנחנו ממליצים לאכול מעט, אבל טוב". חלוקת העבודה היא כזו ששרית אחראית על הגבינות, ומיכה אחראי על הצד העסקי, ונראה שזה עובד לא רע. צילום נוף: צימר שמנת פסטיבל יקבי הגליל התקיים בחצרות הישוב הקהילתי אבירים ב- 16/10/08.הפקה: אתר www.inugim.co.il ותיירות אבירים.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חיפוש יין
התבור, בריה, נעמן, שטרן, כרמיה, ברעם, ענבא, נחל עמוד, ססלוב וטוליפ ), ארבע מחלבות בוטיק ( הרועה הגלילי, הגבינות של עדנה, האוהל הקסום גבינות צאן ודני הנוקד ) ועוד יצרני דליקטסים למיניהם (תורק שמן זית, ריפתא מאפים, נילי אלדר קרקרים, אגדה באבירים ועוד ועוד). 
| אלכוהול | בירה | קוקטיילים | יין | מגזין |  |
|
 |
תנאי שימוש באתר | פרסום באתר | דרושים |
|