יין

אבי פלדשטיין על: ארגמן (וידאו)

אבי פלדשטיין על זן הארגמן - זן הענבים הישראלי - ולמה בחרו דווקא בכרם דובב לארגמן של סגל

כרם דובב נטוע על פסגת הר גודרים שבמרום הגליל, שרובו שמורת טבע עמוסת חורש בר ישראלי. מכאן באים כמה מהיינות הטובים ביותר של סגל, ובין השאר גם יינות בסדרת רכסים.

על זן הארגמן

ארגמן הינו עד היום הזן היחידי שפותח בארץ, הכלאה של קריניאן וסוסאו , והוא ייחודי לישראל. ההכלאה נועדה במקורה ליצור זן כמותי. אולם בייעוד של זן ענבים משתתפים, לא רק הגנטיקה שלו, אלא גם מקום גידולו וממשק הגידול.

העתקת מרכז הכובד מגנטיקה אל טרואר ויד מגדלת הייתה עיקר כוונת יקב של סגל כשנטענו 25 דונם של כרם ארגמן ששורשיו משתרגים ישירות במסלע פסגת ההר.

להבחנה בין זן ענבים כמותי מול זן איכותי יש שורשים בגנטיקה של הזן. לא בקלות הופכים זן כמותי לזן איכותי: להרחיק את לייזה דוליטל של הגפנים מן הגנטיקה המיידית שלה, להוציא אותה משכונות הפשע של אקלים השפלה הפנימית ויבולי מטרה של 2.5 טון לדונם, ולהעתיקה אל ההר הצפוני, ליבולי מטרה של טון אחד לדונם, בערך, וממשק גידול מלטף, היה בשעתו מהלך, שסופו המקווה היה רחוק מלהיות וודאי.

היה בנו שכנוע פנימי עמוק מאחורי נטילת סיכון זו, של נטיעת כרם ארגמן באזור כל כך טוב של הגליל העליון . למי שסבור כמונו, ש"מקומיות" היא ערך יסודי של יין ושל תרבות בכלל, יהיה קל אולי יותר להבין את הכורח הכמעט מוסרי, במסגרת האתיקה של התרבות והאתיקה של המוסד "יין" בפרט, לנסות לייצר מן הארגמן יין בעל שיעור קומה. זאת, לו רק, בפשטות, מפני שהוא האופציה היחידה שכבר קיימת בארץ:

מה לעשות, זינפנדל, פינוטאז', ומלבק כבר תפוסים. שלא לדבר על קלאסיקות כמו פינו נואר, נביולו, סנג'ובזה או טמפרניו . קברנה סוביניון מצליח בכל מקום.

כשמחליטים לשלוח ילד לאוניברסיטה, צריך גם להחליט לאיזו לשלוח. אם יש מקום שיכול לחלץ מזן ענבים את מיטבו, זהו כרם דובב. זהו גם כרם שיכול לתת בו בירושה את סימניו שלו, של המקום עצמו. ברגע מסוים הבנו שמרלו וקברנה סוביניון הגדלים בדובב הם בעלי מאפיינים מקומיים של דובב עצמו.

הזהות הזאת עם המקום היתה שקולה לזהות שבין קברנה לקברנה שגדל בכרם אחר, או בין מרלו למרלו שגדל בכרם אחר; עד כדי כך רבה ההשפעה של הטרואר המקומי על היין. מרגע שהבנו כך, היה מסלול היילוד של יין חסר תקדים זה – עשוי כל כולו ארגמן - סלול דווקא בדובב.

חלקת ענבי הארגמן שניטעה בכרם בשנת 1999 נמצאת בגובה של 715 מטר על אדמה חרסיתית רדודה מעל סלע גיר. המיקום, על פני אוכף בראש הר, מתבטא בנזיריות קרקע ואקלים, היוצרים טרואר מרסן ייחודי לגידול זן הארגמן.

בציר הארגמן בשנת 2006

עונת הגידול 2006 הייתה קשה במספר מובנים.

כמו 2005, בניגוד לציפיות לפיצוי כמותי, היתה גם 2006 מעוטת יבול. בעוד שקודמתה פיצתה באופן גורף למדי על כמות באיכות, 2006 הסתברה כטובה לזנים כמו מרלו ושיראז ולא היתה אחידה בזן המרכזי שלנו – קברנה סוביניון. היו בעיות אקלימיות בשנה זאת, אך לא רק:

@ ברד כבד ומפתיע שניתך בגליל העליון בסוף אפריל, לעת פריחה, ופגע בפרחים אך גם בשריגים ובבדים.

@ עשרה ימי עומס חום , טמפרטורה ולחות גם יחד, באמצע אוגוסט. גבוהים בהרבה מן הרגיל, שתקעו את ההבשלות ברחבי הארץ.

@ מלחמת לבנון השנייה פרצה בדיוק בחודשי ההבשלה והפכה את אזורי הכרמים הגבוהים לשטח צבאי סגור, מה שהקשה על תגובה אפשרית לקשיי האקלים.

מי שניצל מפגיעה היו כרמים גבוהים בלבד . בעוד בכרמים אחרים הגבנו לקשיים המצטברים, לעיתים בהצלחה מפתיעה, באמצעות השקיה, הקטנת עומס יבול, וריסוסי מניעה, היווה דובב הסגור ומסוגר נעלם גדול. בתום מלחמת לבנון השניה , בהיפתח הכרם לתנועה, מה גדולה הייתה הפתעתנו כשמצאנו בינות יבולי זני ענבים לבנים הרוסים, ואחרים בלתי וודאיים, שתי הפתעות רבתי: יבול מושלם ונטול כל פגיעה; אחד של מרלו ואחד של ארגמן .

המשך: על זן הארגמן ביקב, ועל יין רכסים ארגמן דובב 2006

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר