יין > על יין > יין ממני - מני פאר

יין ממני: יינות יקב קלו דה גת

מני פאר על יינות קלו דה גת: מרלו, סירה, שרדונה ואחרים. יקב גדול, הוא אומר, משתווה לגדולים של הרון

לפני כחמש שנים הגעתי בלילה חשוך אל יקב ששמו החל לעבור מפה לאוזן בין אניני היין בישראל. שתיתי כמה אדומים עתירי גוף שתוויתם נשאה את השם המוזר קלו דה גת. השמועה שהיקב הוקם בחורבה משופצת ששימשה כמפקדתו של יצחק רבין במלחמת השחרור ריגשה אותי מאוד. זכרתי שלאה רבין סיפרה בספרה "כל הזמן אשתו" על הביקור שלה במפקדתו של בעלה, המפקד הטרי של חטיבת הראל, ערב ניסיון הפריצה לירושלים הנצורה. אייל רותם פתח לי את השער אחרי שהרגיע וקשר את עשרת הכלבים ששומרים על היקב המבודד. הקבלן ואיש העסקים הירושלמי הצעיר הגיע למקום חמישים שנה אחרי שחטיבת הראל נטשה אותו. הוא שכנע את קיבוץ הראל לנטוע שם ב- 1998 כרמים ולאפשר לו לשפץ את החורבה כדי להקים בה יקב מודרני.

קלו דה גת הוא בלנד לשוני מבריק. כאילו קראו למלון יוקרה שהוקם על הכנרת שאטו דה אגם. במקום נתגלתה גת עתיקה שהעניקה ליקב את שמו. קלו הוא המונח הצרפתי לחלקה מגודרת ואת הבניין המשופץ הקיף אייל בגדר שנבנתה מאבני הבניין העתיקות שנמצאו במקום.

באמצע שנות השמונים שתה אייל רותם יינות טובים מבורדו באחד ממסעותיו לאירופה. הוא זוכר את השמות, שאטו לא'טור וקוס ד'אסטורנל. הם היו בני יותר מעשר שנים וטעמם המעולה היה רק בראשית דרכו לקראת התיישנות מפוארת ומשופרת. הצעיר הירושלמי קלט מיד שיין טוב זה לא בדיוק מה שהוא שתה עד אז בארץ עם חבריו ובבית הוריו. אלה היו השנים שקדמו ליינות רמת הגולן, יקבי כרמל עוד לא חלמו על מהפך איכותי והמילה בוטיק קושרה בארץ רק לאופנה לבושה. אייל התאהב ביין והרחיק עד אוסטרליה. הוא למד והשתלם במזרח הפחות מוכר של היבשת החמישית, ביקב צעיר, קטן ויוקרתי בשם ג'יאקונדה. היקב הזה מתמחה דווקא בהפקת יינות משרדונה ופינו נואר. לא פלא שהסירה הנהדר של קלו דה גת קרוב היום יותר ליין צרפתי מאוזן ורב טעמים מאשר לשיראז האוסטרלי העוצמתי, הפירותי והחד מימדי.

מההתחלה ניטעו בכרמי היקב - שמספקים היום כמעט את כל ענבי יינותיו - זנים צרפתיים כמו מרלו, קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ושרדונה. הבלנד הראשון נקרא כשם היקב, קלו דה גת, ועד היום הוא נושא בגאווה את הנוסחה הבורדולזית של קברנה סוביניון שמתעדן בטעם הפרי של המרלו ושלד גופו מתעצם במעט פטי ורדו. שני הבצירים הראשונים היו קשים מעט אולם מאז 2003 הוא יין לתפארת. טעמו של הקלו דה גת 2005 נשאר זמן ארוך מאוד בפה אחרי לגימתו.

גם השרדונה של היקב משתייך לסדרת הקלו דה גת. שרדונה 2007 הותסס כמו קודמיו בחביות אלון על קליפותיו בעזרת שמרים טבעיים. התסיסה השנייה, המלולקטית, הגיעה מאוחר מאוד וכמובן גם היא התרחשה במשך השנה בה הלבן הזהוב הזה שהה בחביותיו. ארבעה-עשר אחוזי האלכוהול שלו נטמעים יפה מאוד בגופו הגדול של השרדונה הזה. הוא מזכיר לי את יינות דרום בורגונדי מאזור מאקון. כמו הפואי פוסה שגופו עמוס טעמי פרי. זה יין של שמש בצבעו, בניחוחו ובטעמו. הוא מוזהב יותר מהשרדונה הקלאסי של צפון בורגון וניחוחות השקדים, הווניל והתפוח מתחלפים אצלו בפרי הדר עסיסי ואפילו במעט רמזים של טעם פרי טרופי.

בשנים האחרונות יש לבן חדש ביקב, השאנסון.'שיר' בצרפתית. בלנד של שרדונה עם סמיון, ויונייה ולא תאמינו גם שנין בלאן. הוא רענן, חומצי יותר מאחיו הגדול והוא צהוב בהיר יותר משום שלא שהה בחביות עץ. אם השרדונה הוא יין קלאסי שילווה בנועם כל ארוחה מכובדת השאנסון לעומתו הוא לבן ישראלי חצוף וטעים. הוא יתאים כמובן למאכלי ים ואפילו לסלטים המתובלים שמלווים כל ארוחה ישראלית. בהגשה צוננת הוא יכול גם להיות האפריטיף האולטימטיבי בכל אירוע.

היינות הזניים האדומים מרכיבים את סדרת הראל של קלו דה גת . הראל מרלו 2007 הוא כהה לא רק בגלל 14 חודשי החבית שלו. המרלו מוכיח בשנים האחרונות שאין מתאים ממנו להרי יהודה. הכרמים של היקב שבעמק איילון משתרעים ממש על שיפולי הרי יהודה והם מהווים יחידת מיקרו- אקלים נפלאה לענבי יין. הפרי עצמו בשל וכהה והתירוש שלו מאפשר ליצור יין של 14% אלכוהול שלא משתלטים על עוצמת הפרי ולא מעניקים ליין את אשליית המתיקות שמאפיינת יינות עתירי אלכוהול.

הבשלה טובה של פרי אינה נמדדת רק במתיקותו אלא גם במרכיבי הטעם הנוספים שלו שמונעים ממנו להיות יין פירותי וחד מימדי. הקברנה סוביניון של סידרת הראל מעורב עם מעט מרלו ופטי וורדו וזה הופך אותו לאחיו הזני והקטן של הקלו דה גת האדום שהוזכר מקודם.

יינות הסירה של היקב כבשו את פי. הראל סירה 2007 הוא יין מעולה. 15 אחוזי הקברנה סוביניון לא מונעים ממנו את התואר הרשמי של סירה זני שכן הזן המוביל בו לא יורד מ- 85%. במשך 15 חודשי החבית הוא עבר כמה תהליכי שפייה אבל לא סונן לפני הביקבוק הסופי . ישנה תחושה שאפשר כאילו לנגוס את הפרי שמרכיב את טעמו. הוא מתובל כמו סירה ויש לו אמנם גוף שאופייני לקברנה סוביניון אבל כוחו בטעם הפרי וחומציותו הנעימה. אם תרצו, זהו יין המזרח התיכון החדש. הוא מתאים בעוצמתו לארוחה מזרחית מתובלת, בגופו לצלי בשר קלסי ובניחוחותיו הוא יעדן בפה כל פלטת גבינות שתוגש בסוף הארוחה.

אם כל הזנים ביינות הסידרה הראל משתלבים כמו מוסיקה תזמורתית נהדרת שתוויה נכתבו בכרם של קלו דה גת אז יינות הסיקרא, סדרת הצמרת של היקב הם התווים לסולנים.

אין לי אף תלונה נגד הסיקרא מרלו אבל קלו דה גת סיקרא סירה 2006 הוא, לדעתי, יין גדול שמתחרה בגאון גם בבלנדים הבורדולזים, כמו קצרין וקסטל, שכובשים באופן טבעי את צמרת הליגה שלנו. עשרים חודשים שהה בחבית היין הזה, שמבוסס על טהרת מיטב ענבי הסירה מכרמי היקב. במשך יותר משנה וחצי לא הצליח עץ האלון להכהות את עוצמת פרי הגפן. בסיקרא אפשר למצוא בנוסף לכל המעלות שמאפיינות את זן הסירה, התיבול, עוצמת הפרי ואשליית המתיקות, גם את מעלות האדם שהכין את היין מהזן הזה. אייל רותם הצליח לאלף את הסירה ולהפיק ממנו יין מאוזן להפליא שניחוחותיו וטעמיו משתלבים זה בזה כמו צמה יפה. חלקת הכרם ממנה יצא הסיקרא היא רק בת שבע שנים. עוד שבע שנים כשנשתה בעונג את בציר 2006 לא ימלאו לכרם אפילו עשרים. במחשבה שנייה על יינות עמק הרון הגדולים שמופקים מכרמי סירה בני עשרים וחמש שנים וגם יותר יש לנו כאן סיפור עם עתיד גדול. סיקרא הוא אדום בוהק בארמית. צבע עז שהיו משתמשים בו פעם לכתיבה או לאיפור. במסכת בכורות נאמר: "היוצא עשירי — סוקרו בסירה". לו הייתי נאלץ להרכיב את עשרת היינות המופלאים של ישראל הסיקרא סירה היה וודאי נסקר ביניהם.

יינות קלו דה גת מופצים בישראל בידי רשת "דרך היין " ובעולם כולו בידי חברת סישל. לתיאומי ביקורים ביקב — טלפון 02.9993505.

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר