הסרט "המתנגדות" מצליח לשלב בהצלחה בין סיפור דרמטי מרגש לבין תזכורת חשובה לתפקיד שמילאו נשים בצרפת של תקופת הכיבוש. עם לין רנו בתפקיד נזירה שחושפת את סודות עברה – התינוקת שנאלצה לנטוש ואת עזרתה לילדים יהודים בזמן המלחמה – הדרמה הטלוויזיונית הזו רוקמת סיפור חזק ונוגע ללב.
השנה היא 1970. סולאנג', צעירה סקרנית, מגלה לראשונה שאחת מקרובות משפחתה – עליה לא שמעה מימיה – חיה ממש בקרבת מקום: מדובר באם מרים, נזירה במנזר מקומי, שהיא בעצם סבתא רבתא שלה. המפגש ביניהן מוביל לחשיפה של סיפור חיים דרמטי השזור בהיסטוריה של צרפת הכבושה.
במהלך שיחה מרגשת, מגוללת אם מרים את קורותיה בפני סולאנג': בשנת 1944, בעודה מנהלת מוסד לילדים חירשים במחוז ווקלוז, היא מחליטה להסתיר ילדים יהודים מהנאצים. עם הזמן, היא נחשדת על ידי הגרמנים ונאלצת להתמודד לא רק עם סכנת חיים אלא גם עם הפתעה מצמררת – ראש הכפר שמונה על ידי ממשלת וישי, ארמאן גוטייה, הוא למעשה בנה הביולוגי, אותו נאלצה למסור כשהיה תינוק.
העלילה שזורה ברגעים של מתח רגשי, דילמות מוסריות ועימותים אישיים, שמאירים את עומק הקונפליקטים של אותה תקופה – לא רק בין כובש לנכבש, אלא גם בתוך המשפחה עצמה. דמותה של אם מרים עומדת במרכז – אישה שמאזנת בין אמונה, חובותיה הדתיות ואחריות אנושית, גם כשמדובר בבחירות קשות מנשוא.
הסרט מצטיין לא רק בזכות הסיפור שהוא מספר, אלא גם בזכות המשחק המרשים של לין רנו והעיבוד הוויזואלי שמצליח לשחזר את אווירת צרפת של שנות הארבעים. הוא מדגיש את מקומן של נשים בהתנגדות לנאצים – לא רק כחלק מהמאבק המזוין, אלא גם כנושאות ערכים של חמלה, אומץ ונחישות.
"המתנגדות" הוא סרט שלא רק מספר סיפור אישי, אלא גם מחזיר לקדמת הבמה קולות נשיים שנשכחו לעיתים מההיסטוריה הרשמית – קולות של גבורה שקטה ואהבה גדולה.
