כמעט חצי יובל חלף מאז שרידלי סקוט הציג לעולם את "גלדיאטור", אפוס קולנועי שהפך לקלאסיקה מודרנית וקטף את פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. כעת, הבמאי הוותיק לוקח על עצמו משימה שנראית על הנייר כמעט בלתי אפשרית – לייצר המשך ליצירה כה אהובה מבלי ליפול לקלישאות או לחסות בצלה של הנוסטלגיה. אל "גלדיאטור 2" מגיע סקוט בביטחון מלא, משוחרר מהלחץ לשחזר במדויק את הנוסחה הישנה, ומגיש לצופים סרט שלם, אלים ומבדר, שלדעת רבים אף מתעלה על קודמו בכמה רמות.
יורשת ראויה ל"משחקי הכס"
עלילת הסרט מתמקדת בלוציוס (פול מסקל), דמות שפגשנו כילד בסרט המקורי, בנה של לוסילה שנשלח לאפריקה כדי להגן עליו ממאבקי הירושה הרצחניים של רומא. החוזקה הגדולה ביותר של הסרט החדש טמונה ביכולתו לרקום עלילה קוהרנטית וסוחפת, שמזכירה במידה רבה את העונות הראשונות והמשובחות של "משחקי הכס". הפוליטיקה הרומאית, על שלל התככים והבגידות שבה, מוצגת בצורה חדה וברורה, כאשר רומא עצמה הופכת לדמות חיה ונושמת בתוך המאבק להוציא את האימפריה ממעגל הדיקטטורה לעבר חלום החופש. מה שלקח לסדרת הפנטזיה שמונה עונות, סקוט מצליח לדחוס לשעתיים וחצי מהודקות של מתח ושפיכות דמים, שבהן הנאמנות של הצופה לדמויות משתנה מרגע לרגע.
הסרט לא שוכח לרגע את היותו שובר קופות שנועד לבדר. בעוד שהסרט הראשון היה אפוס היסטורי כבד לעיתים, כאן סקוט מרשה לעצמו להשתולל עם יצירתיות ויזואלית פורצת גבולות. הזירה בקוליסאום הופכת למגרש משחקים קטלני שבו הכל אפשרי – משחרור חיות פרא ועד הצפת הזירה במים שורצי כרישים. הסרט מצליח לגרום לצופים להנות מהאקשן המדמם, ובו בזמן לחוש את הבושה על כך שהם שותפים למופע הראווה האכזרי, בדיוק כמו ההמון הרומאי ביציעים.
גלריית כוכבים ונקודה ישראלית
בעוד שהסרט הראשון נשען כמעט כולו על כתפיו הרחבות של ראסל קרואו, סרט ההמשך מציג אנסמבל שחקנים מרשים. פול מסקל מביא עדינות מפתיעה לתפקיד הגלדיאטור, ופדרו פסקל מצוין כמצביא העייף מהמלחמות. את ההצגה גונב דנזל וושינגטון בתפקיד מרקינוס, סוחר עבדים כריזמטי, בתצוגת משחק שעשויה בהחלט להביא לו מועמדות לאוסקר. עבור הקהל הישראלי, הסרט מספק גאווה מקומית בדמותו של ליאור רז ("פאודה"), המגלם את מאמן הגלדיאטורים בתפקיד משמעותי ומשכנע, ומקבל מקום של כבוד בקרדיטים.
הצל של רובין הוד
באופן אירוני, בזמן ש"גלדיאטור 2" זוכה לשבחים ומנפץ את תקרת הזכוכית של סרטי ההמשך, הכוכב של הסרט המקורי, ראסל קרואו, מוצא את עצמו מתעסק דווקא בכישלון עבר משותף שלו עם רידלי סקוט. 16 שנים לאחר צאת הסרט "רובין הוד" (2010), החליט קרואו לשבור שתיקה ולהגן על היצירה שספגה ביקורות צוננות והפסדים בקופות, בין היתר בשל השוואות בלתי הוגנות ל"גלדיאטור" שיצא עשור לפניו.
בתגובה למעריצים ברשתות החברתיות, קרואו חשף כי הגרסה שהוקרנה בבתי הקולנוע הייתה "פגומה מיסודה" בשל קיצוץ של כ-17 דקות, שלדבריו היוו את "הרקמה הרגשית המחברת" של הסרט. "גרסת הבמאי היא הסרט שכולנו חשבנו שאנחנו משחררים", טען השחקן, והסביר כי החזון המקורי היה שאפתני הרבה יותר: טרילוגיה שתציג את "רובין הוד" לא כגיבור בודד, אלא כתואר העובר מאדם לאדם לאורך מאות שנים, תוך התעמקות במיתולוגיה של הדמות.
למרות הכישלון ההוא והתחושות הקשות של קרואו, הוליווד לא ויתרה על הקשת האגדי. בעוד סקוט וקרואו הלכו איש לדרכו, הטריילר לסרט "מותו של רובין הוד" כבר שוחרר, כשהפעם יו ג'קמן ייכנס לנעליים הגדולות. נראה כי בעוד "גלדיאטור" הצליח לקום לתחייה מפוארת גם אחרי עשורים, הניסיון לשחזר הצלחות עבר נותר הימור מסוכן בתעשיית הקולנוע.
