יין

טעימת פאנל: לבנים לקיץ, יוני 2007

האם אתם אוהבים יין לבן? טעמנו תריסר לבנים ישראלים חדשים והמסקנה שלנו היא שבכל רמת מחיר, היין הישראלי הלבן נותן תמורה סבירה ויותר לכסף. קיץ, קדימה קיץ!

אחד הדברים שמיחדים אותנו בתור מעצמה חובבת יין, הוא ההעדר הכמעט מוחלט של התאמת יין למזג האויר. משום מה, דווקא יינות לבנים – ועכשיו, משהפכו אופנתיים, גם רוזה – לא ממש זוכים כאן לעדנה, למרות שמזג האויר המקומי שלנו הוא חם למדי.

אפשר להבין את העניין הזה, במיוחד לאור ההסטוריה הלא מחמיאה שיש ליינות לבנים בישראל. שוק היין היה מבוסס שנים רבות על האמרלד ריסלינג החצי יבש, וכשכבר עשו יין לבן אחר, זה היה שנין בלאן. זה, האחרון, יכול לתת יינות מוצלחים למדי במקומות הרלוונטיים בצרפת (ומעט בעולם החדש), אבל פה בארץ קיבלנו יינות "שונים", נאמר כך. נקודת הזכות הייתה שהם היו לפחות יבשים. הנסיון שלנו עם יינות רוזה הוא עוד יותר מפוקפק, במיוחד אם זכורות הצלחות מסחררות כמו "רוז אוף כרמל" ("פרח שושנה") או ה"רוזה גרנאש" החיווריין של שנות השבעים העליזות.

במקביל, אצל הצעירים יותר, שאני לא חושב שמישהו מהם זוכר או מכיר את השנין בלאן של שנות השמונים, יין בכלל – גם במקומות בילוי – דווקא כן מקבל יותר ויותר חשיפה. למרבה הצער, גם שם נראה שהחיבור בין ההתאמה לבילוי וההתאמה לעיתוי – לא ממש כאן, ומטעמים אחרים – של תדמית. ולמה אני מתכוון?

בשנתיים-שלוש האחרונות רואים יותר ויותר מי שמזמינים יין, בכוסות, דווקא בבארים או בפאבים. לא כל כך יצא לי לראות זוגות שיושבים על בקבוק יין שלם בפאב, אבל בהחלט רואים זוגות כאלה, כל אחד או אחת, עם כוס יין לפניהם. העניין הוא שברוב המקרים הכוסות הן של יין אדום דווקא, ואם לבן, אז רק הבחורה היא שמזמינה את היין הלבן. בחורות שמזמינות יין אדום לרוב משדרות משהו כמו "אני יודעת לשתות, מכירה יין אדום, ויין לבן זה רק לכוסיות," ולא תתפסו אף בחור שרירי ומסוקס שותה יין לבן, לרוב מאותה סיבה.

כדאי למחוק את נסיון העבר, ומנגד, לנסות להתעלם קצת מענייני תדמית ו"סקס בעיר הגדולה". יין ישראלי לבן זה כבר לא מה שהיה פעם, ולהנות מכוס יין פריך, קייצי, קל וקר, זה העניין הנכון, ועיזבו אתכם מתדמית. כדי להתרשם, בדקנו 12 יינות ישראלים חדשים (אחד קצת ותיק יותר) – סוביניון בלאן ושרדונה בלבד; כאלה שעלו על המדפים ממש בשבועות האחרונים. לצערנו, שני בקבוקים היו פגומים, ולא מופיעים בסיכום הטעימה.

הטעימה נעשתה, כרגיל, בחדר הטעימות המצוין והמרווח של סניף "טיב טעם" בראשון לציון (סניף "בית דגן"). תודה מיוחדת לדוד ביטון, מנהל מחלקת היין של הסניף, שכרגיל ארגן הכל לעילא, וגם נטל חלק בפאנל הטעימה.

בנוסף, השתתפו בפאנל הפעם (לפע סדר א-ב):

יובל גילון

יאיר גת

ניר כרמלי – מנהל שיווק, ישרוטל

איתי ספיבק – שף ויועץ למסעדות, חברת LTD.

שגיא קופר – אתר בקבוק

טבלת התוצאות של הטעימה (קראו כאן) מסודרת הפעם בסדר עולה של ציוני היינות, ולא על פי סדר הטעימה. היינות נטעמו בטעימה עיוורת (הבקבוקים הובאו לשולחן כשהם עטופים בנייר אלומיניום), סוביניון בלאן ולאחר מכן שרדונה.

טעימות היין – בכוסות (רגילות) של חברת אייש

סיכומון

בין יינות הסוביניון בלאן שטעמנו השונות הייתה סבירה: היין הטוב ביותר – סוביניון בלאן 2006 של יקב יתיר – בלט מעל האחרים עם ציון של 89, ויתר היינות נעו סביב 84/85 נקודות. היין של עמק האלה – בציר 2005 – נטעם יותר לצורך reference, אך היה עדיין טעים וטוב. יש להניח ששמירה במקרר יינות בטמפרטורה נמוכה יותר מזאת שבה נשמר הייתה מוציאה אותו גבוה הרבה יותר.

בין יינות השרדונה לא בלט בקבוק מסוים במיוחד. ראוי לציון ה שרדונה פרייבט קולקשן 2006 של כרמל , שעם ציון של 86 הוא נותן תמורה יותר מאשר הוגנת למחירו. השרדונה של יקב ברבדו והריזרב של דלתון שניהם ממוצבים היטב, כל אחד עם סגנונו. חובבי העץ שבינכם עשויים להעדיף את היין של ברבדו.

שגיא קופר

‏13/06/2007

הוסף תגובה

הדפסה

שלח לחבר