פנאי

בין קומדיה פרועה לביקורת מהעבר: ג'ניפר לורנס חוזרת למסך, אך לא כולם מריעים

השחקנית זוכת האוסקר ג'ניפר לורנס, שרגילה לככב בדרמות כבדות משקל ובסרטי אקשן שוברי קופות, מחליטה לקחת הפסקה מהרצינות התהומית ולשנות כיוון. בסרטה החדש, הקומדיה "לא לוקחים קשה" (No Hard Feelings), לורנס נכנסת לנעליה של מאדי, צעירה שמוצאת את עצמה במצב כלכלי דחוק ומול סכנה מוחשית לאבד את בית ילדותה. העלילה מסתבכת כאשר מאדי, שמתפרנסת כנהגת אובר ורכבה עוקל זה עתה על ידי בית המשפט, נתקלת בהצעת עבודה יוצאת דופן מצד זוג הורים עשירים ומגוננים יתר על המידה. המשימה: לצאת ל"דייט" עם בנם המופנם בן ה-19, פרסי, ולחנוך אותו ברזי החיים לפני שהוא עוזב לקולג'. מה שמתחיל כעסקה צינית עבור כסף, הופך במהרה למסע פרוע שבו מאדי מגלה שהנער הביישן הוא אגוז קשה הרבה יותר לפיצוח ממה שדמיינה.

צוות השחקנים והמעבר לכיסא המפיקה

את הסרט מביים ג'ין סטופניצקי, שם מוכר לחובבי הקומדיות הפרועות, שאחראי בין היתר על להיטים כמו "מורה רעה" ו"ילדים טובים". הדינמיקה בין מאדי לפרסי, שלא ממש יודע איך להתנהל מול בחורה, מובילה לסדרת אירועים מביכים ומשעשעים, כאשר מאדי מנסה להוציא אותו מאזור הנוחות שלו. מעבר לתפקיד הראשי, לורנס לקחה על עצמה גם את תפקיד המפיקה, צעד המעיד על מעורבותה העמוקה בפרויקט. לצדה מככב צוות שחקנים מרשים הכולל את מת'יו ברודריק, חסן מינאג', אבון מוס-בכרך ונטלי מוראלס. עבור המעריצים, זוהי הזדמנות לראות צד משוחרר וקליל יותר של הכוכבת, אך בעוד הקהל הרחב נוטה להתחבר לאותנטיות ולחספוס של לורנס, ישנן דמויות בתעשייה שרואות את הדברים אחרת לגמרי.

הביקורת הנוקבת של קלואי סביני

בעוד שלורנס בנתה קריירה על תדמית ה"בחורה מהבית ממול" שנופלת במדרגות בטקסי פרסים ומדברת על פיצה בשמלות מעצבים, השחקנית ואייקון האופנה קלואי סביני הביעה בעבר סלידה מוחלטת מהסגנון הזה. בראיון שהעניקה למגזין V בשנת 2015, סביני לא חסכה במילים קשות והגדירה את לורנס כ"מעצבנת" ו"וולגרית מדי" (Too crass). לתפיסתה של סביני, כוכבת קולנוע אמיתית צריכה לשדר הילה של ריחוק, להיות דמות כמעט מיתית ובלתי מושגת, ולא לנסות להיות החברה הכי טובה של הקהל. היא ציינה לטובה כוכבות כמו אנג'לינה ג'ולי או אמה סטון, אך טענה שללורנס חסרה אותה "איכות כוכב" חמקמקה ואצילית.

התפתחות או תדמית מחושבת?

הדברים של סביני נאמרו בתקופה שבה לורנס הייתה בשיא תהילת "משחקי הרעב" וזכייתה באוסקר על "אופטימיות היא שם המשחק", תקופה שאופיינה בהתנהגות ציבורית משוחררת מאוד שלא תאמה את הסטנדרטים ההוליוודיים הישנים. בעולם שבו תדמית היא הכול, סביני גרסה כי שחקנים צריכים להיות נערצים ומורמים מעם, ולא נגישים מדי. עם זאת, מאז אותה ביקורת עבר כמעט עשור. לורנס הספיקה להתבגר, לצבור מועמדויות נוספות לפרסים יוקרתיים ולהוכיח ורסטיליות מקצועית, כמו בתפקידה האחרון ב-Die, My Love. ייתכן שדעתה של סביני השתנתה עם השנים, אך הקומדיה החדשה מוכיחה שלורנס לא ממהרת לזנוח את הצד הפרוע והמחוספס שלה, זה שחלק מהמבקרים אולי סולדים ממנו, אך הקהל בקופות כנראה ממשיך לאהוב.